'אש בבית עמרם' והתמודדות עם היצר / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

קידושין פא ע"א

בגמרא בקידושין (פא ע"א) מסופר ששבויות שנפדו, שוכנו בעליית ביתו של רב עמרם, הן ישנו בעליית הגג אליה היה צריך לעלות עם סולם כבד, שאותו בדרך כלל הרימו כמה אנשים, בלילה, רב עמרם לקח את הסולם הכבד, והציבו לכיוון העלייה, כדי לעלות לשם. כשהגיע לאמצע הסולם התעשת, וצעק: 'אש בבית עמרם', על מנת שהשכנים יתאספו בביתו, כביכול על מנת לכבות את האש. הוא כמובן התכוון שהאש היא אש היצר שבער בו. רב עמרם אמר שעדיף שהוא יתבייש בעולם הזה, ולא יתבייש בעולם הבא.

דרך ההתמודדות של רב עמרם עם היצר מעניינת, הוא אינו מנסה להתגבר בעצמו על היצר, אלא הוא מנסה לקרוא לאחרים על מנת שיתבייש מהם וכך הוא יפרוש מהחטא שאותו התכוון לעשות, האם זה מה שהגמרא מנסה ללמד אותנו?

ר' חיים מוולוזין בנפש החיים (ג, ח) כתב שאדם צריך לזכור שלמרות שרצוי שאדם יעשה מצוות וימנע מעבירות בגלל הבנתו העמוקה בשכלו את רוממות ד' ורוממות האדם, וכמה שלא מתאים לו מבחינה שכלית לעבור עבירות, למרות זאת היצר לפעמים מפתה את האדם לחשוב שהבושה יכולה לשמש כתירוץ למעבר עבירה, וכך להפיל אותו בפח במקומות שהוא נמשך אחרי יצרו. רב עמרם לעומת זאת הצליח להינצל מעבירה רק משום שלא נפל בפח. למרות גדולתו ורצונו לעבוד את השם מתוך יראה אמיתית - יראת הרוממות ולא מתוך יראת בני אדם, ידע שיש מקומות שצריך להפעיל את יראת בני האדם על מנת להינצל מהעבירה. (ובדומה לכך כתב רבי צדוק הכהן בספר ישראל קדושים סימן ד).

את הצד הפנימי של עניין זה ביאר הרב קוק (מדבר שור ז) שאדם הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ולפעמים עליו להשפיל את עצמו קצת ממעלתו על מנת שהיצר הרע לא יפגע בו, כך גם רב עמרם, שהיה גדול, ודווקא משום כך התגרה בו יצרו, השפיל את עצמו בעיני אחרים על ידי המעשה הזה, וכך היצר הפסיק להתגרות בו.

האלשיך (בראשית לט, יב) כתב שבדומה לרב עמרם עשה גם יוסף הצדיק שאף שחשב לעבור עבירה עם אשת פוטיפר, יזם את יציאתו החוצה על מנת שבני האדם הנמצאים בחוץ יצילו אותו מהעבירה, וכך יימנע מלעבור את העבירה.

אולם, באור החיים (דברים יג, ז) כתב שאין להשתמש ב'פטנט' זה של רב עמרם אלא כמוצא אחרון ובמקרה שלא ניתן להתגבר על היצר בדרכים אחרות, רמז לדבריו הוא מוצא בפסוק העוסק במסית לעבירה, שם נאמר ש'ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה' כלומר, קודם על האדם לנסות לטפל בעצמו בצורה אישית, ובמקרה של חוסר ברירה שאדם נמצא במצב בו הוא יודע שרק אחרים יוכלו להוציא אותו מהמצב בו הוא נמצא ,אז יש להשתמש ב'פטנט' של רב עמרם.

כל אדם צריך לדעת כי 'בתחבולות תעשה מלחמה'. אדם צריך לפעמים להילחם עם יצרו דווקא על ידי בושה מאחרים, למרות שהוא לא חושב שזה לפי מעלתו, ובייחוד ביצר עריות, לפעמים גם החוסר ברירה הוא מצב קבוע.

סיכום:
המעשה בעניין רב עמרם שבו קרא לשכנים על מנת להינצל מעבירה, מעלה את העניין שלפעמים יש לאדם להימנע מעבירה, על ידי בושה מאנשים, אך באור החיים כתב שעדיף כמובן שלא להשתמש במניעה זו אלא כמוצא אחרון, וחוסר ברירה.