גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף י"א, מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף נט ע"א
היאך הותר ליעקב אבינו לקחת הברכות מעֵשו - שלא נחשב כ"עני המהפך בחררה"?
בסוגייתנו (נט ע"א) אנו עוסקים בדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו דנקרא רשע, וכך נפסק להלכה (שו"ע חו"מ סי' רלז ס"א): "המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין מטלטלים, ובא אחר וקנאו, נקרא רשע".
פרטים רבים ישנם בדין זה, ונלמד על אחדים מהם על פי מה שדנו בספרי הדרוש לגבי יעקב אבינו, היאך בא לקחת את הברכות מאביו, וכי למה לא היה עשו נחשב כ'עני מהפך בחררה' לזכות בברכות, שאסור לאחר לבוא וליטלן הימנו. הערה זו העיר הגה"ק ר' יעקב ישראל אלגאזי זצ"ל בספרו 'שמע יעקב' (פר' ויצא קד, ב), והעלה בזה כמה אנפי:
אופן אחד הוא עפ"י מה הדעות שהובאו בשו"ע (שם): "ויש אומרים, שאם בא לזכות בהפקר או לקבל מתנה מאחר, ובא אחר וקדמו, אינו נקרא רשע, כיון שאינו דבר המצוי לו במקום אחר, וי"א דלא שנא. הגה - וסברא הראשונה נראה עיקר". שורש מחלוקת זו הוא בפירוש רש"י ותוס' בסוגייתנו, כי רש"י (ד"ה עני) פירש: "עני המהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית", הרי שגם בהפקר ומתנה כשבא אחר ונטלה נקרא רשע, ואילו בתוס' (ד"ה עני) הביאו בשם ר"ת: "דאיסור דמהפך דנקט הכא לא שייך אלא דוקא כשרוצה העני להרויח בשכירות, או כשרוצה לקנות דבר אחד וחבירו מקדים וקונה, והוי דומיא דרב גידל, ומשום הכי קאמר דנקרא רשע, כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו, ילך וישתכר במקום אחר, אבל אם היתה החררה דהפקר ליכא איסור, שאם לא זכה בזאת לא ימצא אחרת". והנה, הברכות שחפץ היה יצחק אבינו לברך את עשו היו בדרגת הפקר, כדאיתא במדרש (ב"ר סה, יג) עה"פ "ועתה שא נא כליך תליך" (בראשית כז, ג): "אמר לו [יצחק] הרי הברכות תלויות למאן דחמי ליה למתברכא הוא מתבריך", נמצא, שהן בבחינת הפקר, כל הקודם לזכות בהן זכה, ובכן לפי דעת ר"ת, וכן נפסק להלכה, לא שייך בהן משום עני המהפך בחררה (ראה 'פני דוד' פר' תולדות עה"פ ויחפרו עבדי יצחק).
אופן נוסף כתב בזה, כי גם אם נאמר שהיו בבחי' מכירה, כי יצחק אבינו צוה להביא לו מטעמים, ובתשלום המטעמים חפץ היה לברכו, ולכאו' אם כן היאך יעצה רבקה ליעקב ליטול הברכות, כשהוא מהפך כבר בחררה לנטלה, יובן הדבר על פי מש"כ מהרי"ק (שורש קלב) לפי דעת ר"ת, שגם במכר, "היכא שיש ריוח גדול ונראה לעינים הוא שלא יוכל למצא ריוח כזה במקום אחר, כגון זבין במאה ושוה מאתים, שהריוח ידוע ומפורסם, או בדבר שדמיו קצובין כמוהו נמכר בשוק כגון חררה בבית הפלטר, דהתם ודאי אי הוי מוזיל גביה הוי כמו מתנה או מציאה דמה לי מתנה מרובה מה לי מתנה מועטת", ומה שאמרו חז"ל שנקרא רשע הוא "במידי שאין קצבתו ידוע וגם אין בו ריוח כל כך ופעמים ימצא יותר בזול או יותר ביוקר" אזי נקרא רשע, ובוודאי שברכות יצחק אבינו היו נחשבים "ריוח גדול ונראה לעינים שלא יוכל למצוא ריוח כזה במקום אחר", ולכן לפי דעת הר"ת אין בזה משום עני המהפך בחררה.
כעין זה מצינו בדברי ה'חתם סופר' (תו"מ פר' תולדות ד"ה והיה כאשר תריד), כי בברכת יצחק היתה כלולה מתנת ארץ ישראל ליעקב אבינו, ומתנה זו נחשבת כמציאה ליעקב, כי לא יוכל למצוא מקום אחר לשכון שמה, ומשא"כ עשו הרשע יכול לשכון בשאר כל העולם, וז"ל: "והיה כאשר תריד ופרקת עונו מעל צואריך, פרש"י, 'כשיעברו ישראל על התורה', ויש לפרש ע"ד דרוש, כי הי' זה דין עני המהפך בחררה, רק ר"ת ס"ל דבמציאה לא שייך לומר שיהיה רשע, כי לא יוכל למצוא במקום אחר, והנה עשו היה יכול למצוא מקום בכל יישוב הארץ לשכון שם, משא"כ יעקב השומר התורה משפט אלקי הארץ, הוא הי' צריך דוקא להיות בא"י, וא"כ מותר אצל יעקב להיות זוכה לירושת הארץ דווקא, כי היא אצלו כמציאה, וזה שייך שפיר אם הוא שומר התורה, משא"כ אם יעבור על התורה ויוכל לשכון במקום אחר, א"כ ממילא הי' זה שלא כדין, לכן היה יכול יצחק לעשות תנאי זה אחרי כן 'אם תריד ופרקת עולו', ולכאורה קשה הלא בירך אותו תחילה בלי תנאי, ולהנ"ל אתי שפיר".
באופן נוסף כתב הגרי"י אלגאזי ליישב, דהנה על הפסוק (שם, ה): "וילך עשו השדה לצוד ציד להביא", דרשו חז"ל (ב"ר שם ומובא ברש"י): "מהו 'להביא' אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל", ולכאורה איזה גזל שייך בציד, אלא, שדעתו היה לגזול ממה שצדו אחרים בשדה, או לקחת ולצוד מה שמהפכים אחרים לצוד, ונמצא, שעשו עצמו לא חשש לדין ד'עני המהפך בחררה', וכמדתו מדדו לו, וגם אי ננקוט כדעת רש"י שגם בהפקר שייך דין זה, הרי ב"משפטו אשר חרץ הוא לצוד ציד להביא, דאיהו [עשו] סבירא ליה דבמתנה והפקר ליכא משום עני המהפך בחררה, וכמדתו עם עקש תתפתל לרמאי ברמאותיה, כאשר עשה כן יעשה לו דבמתנה והפקר ליכא להך דינא" (ועעו"ש).
ישוב נוסף נמצינו למדים מדברי ה'שערי תשובה' (סי' תפב סק"ב), כי בדבר מצוה מותר לרמות את חבירו, וכל עוד שלא זכה חבירו במצוה מותר לרוץ אחרי המצוה ולקחתה ממנו (ראה ערוה"ש חו"מ סי' רלז ס"ה), ומה"ט לקח יעקב את הבכורה והברכות מידי עשו, וז"ל: "ואף דאסור לרמות חבירו לקחת את שלו זהו בדבר שבממון, אבל במצות אף שא"א ליקח מיד הזוכה, כגון כסוי ומילה וכיוצא, מ"מ כל שלא זכה עדיין הם כמדבר המופקר לכל, וכל אדם נצטוה להשלים את נפשו ולזכות במצות, וזה ענין יעקב אע"ה בבכורה ובברכות, לפי שראה וידע שעשו התמכר לעשות הרע, והוא צריך לזה, והוא היה צריך לזה לשלימות נפשו", והיינו, כי ברכות הללו וכן הבכורה נועדו לשלימות נפשו, וכלפי דבר מצוה שהוא שלימות נפשו ענין זה קיל יותר, ומותר ליטול מאחרים גם כשאחרים מהפכים אחריה (ע"ע שע"ת סי' תרנח סק"ד).
