טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
פת פורני חריבה במלח ובצלים קשים לגוף כחרבות – בצל
"מאי חרב תאכלו? אמר רבא: מילחא גללניתא, נהמא דשערי אקושא ובצלי, דאמר מר: פת פורני חריבה במלח ובצלים, קשים לגוף כחרבות" (קידושין, סב ע"א).
פירוש: מאי [מה] פירוש המילים "חרב תאכלו"? אמר רבא: יש לפרש כאילו היה כתוב "חרב תאכלו" מאכל המזיק לגוף כחרב. והכוונה היא למילחא גללניתא, נהמא דשערי אקושא, ובצלי [מלח בגרגרים גסים, לחם שעורים קשה, ובצלים]. שאמר מר [החכם]: פת פורני [מאפיה] חריבה (יבשה) שאוכלים במלח, ובצלים קשים לגוף כחרבות (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בצל הגינה (שום נבוב) שם באנגלית: Onion שם מדעי: Allium cepa
שם נרדף במקורות: שמכי
נושא מרכזי: מאפייניו הרפואיים של הבצל.
לריכוז המאמרים שנכתבו על הבצל הקש/י כאן.
דברי רבא המשווה בין התחושה שיוצרת אכילת בצל לדקירת חרב לכאורה אינם מובנים לבני דורנו. דבריו ומאמרי חז"ל נוספים סותרים לכאורה את המשתמע מההסטוריה של ירק זה והעובדה שהוא מקובל כצמח בעל יתרונות בריאותיים משמעותיים. מאז העת העתיקה נחשב הבצל כמזון בעל ערך רב ואין זה מפתיע שבני ישראל נזכרו בו בערגה עת נדדו במדבר: "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר, יא ה'). אין ספק שגידול זה הוערך מאד בעת העתיקה ברחבי המזרח הקרוב ואגן הים התיכון (ראו ב"הרחבה").
בסוגייתנו נאמר שהוא "קשה לגוף כחרבות" מבלי לציין מהי המערכת הספציפית בגוף הנפגעת ממנו ומה הנזק הנגרם לה. מההשוואה של השפעתו לחרבות ניתן לשער שהוא גורם לתחושה של דקירה או כאב חד וממוקד דבר העולה בקנה אחד עם ההשערה שאציג בהמשך. על אופי נזקו של הבצל אנו לומדים באופן מפורט יותר בגמרא בנדרים (ס ע"א) המתארת דו-שיח בין אדם "נודר" וחבריו: "קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב, אמרו לו: הלא הכופרי יפה ללב! הותר בכופרי, ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים. מעשה היה, והתירו ר"מ בכל הבצלים ... קונם בצל שאני טועם שהבצל וכו'. ותיפוק ליה דאין רע! אמר ר' אבא: ועוד יפה קתני"(1). טענת ה"נודר" האומר "שהבצל רע ללב" תמוהה במיוחד לאור כך שבימינו יש לבצל מוניטין רב כמועיל דווקא לבריאות הלב. ננסה לנתח את הדו-שיח בין "הנודר" לבין חבריו לאור הידוע לנו על השפעת הבצל על בריאות הלב. גם אם ניתוח זה לא יאפשר לנו לכוון ל"אמיתו של סיפור" נוכל ללמוד בעזרתו מעט על יתרונותיו הבריאותיים של הבצל.
לכאורה ניתן לחשוב שדבריו של "הנודר" על כך שהבצל "רע ללב" מתייחסים רק לחלקים מסויימים בבצל שעל פי הגמרא בעירובין (כט ע"א) עלולים לגרום למוות ולכן אסורים באכילה: "... ובבצלים מי מערבין? והתניא, אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת שבת רבי מאיר בערדיסקא, ובא אדם אחד לפניו. אמר לו: רבי, עירבתי בבצלים לטיבעין. והושיבו רבי מאיר בארבע אמות שלו. לא קשיא; הא בעלים, הא באימהות. דתניא: אכל בצל והשכים ומת אין אומרין ממה מת. ואמר שמואל: לא שנו אלא בעלים, אבל באימהות לית לן בה, ובעלין נמי לא אמרן, אלא דלא אבציל זירתא, אבל אבציל זירתא לית לן בה. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא אישתי שיכרא, אבל אישתי שיכרא לית לן בה. תנו רבנן: לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו. ומעשה ברבי חנינא שאכל חצי בצל וחצי נחש שבו, וחלה ונטה למות, ובקשו חביריו רחמים עליו וחיה, מפני שהשעה צריכה לו"(2). מפרש רש"י: "עלין - לא חשיבי, ורעים לאכול. דלא אבצל זרתא - שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל. נחש שבו - ארס שרף הבצל". הר"ח מפרש באופן שונה לחלוטין: "לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו – פי' נחש שבצל העמוד שבתוכו שמתעגל בבראשו כמין גבעול ומתקבץ בו זרע הבצל. אותו העמוד נקרא נחש של בצל". פירוש רש"י תמוה מפני שלדבריו הברייתא מורה שאין לאכול בצל. הוראה זו כמובן אינה עולה בקנה אחד עם השימוש הנרחב שנעשה בבצל בישראל ובעמים. לפירוש הר"ח הדברים מובנים משום שהאיסור מתייחס אך ורק לעמוד הפריחה (תמונה 2). לומדים אנו שאמנם ראש הבצל ("אמהות") ראוי לאכילה והסכנה טמונה רק בעלים קטנים מאורך זרת ובעמוד הפריחה. ייתכן והיחס השלילי של חז"ל לעלי הבצל בעודם קטנים ולעמוד התפרחת נבע מכך שריכוז התרכובות החריפות בהם גבוה במיוחד ולכן גרמו לתחושות דומות גם בקרב אנשים בריאים.
ממהלך הסיפור ברור ש"הנודר" לא התכוון לאסור בנדרו רק את העלים ועמוד הפריחה משתי סיבות: א. הוא נדר מבצל באופן כללי. ב. חבריו הזכירו לו שהבצל הכופרי טוב ללב אך אם לא נדר מה"אימהות" ("ראש הבצל") ניתן היה להתיר לו על ידי שיזכירו שהן אינן מזיקות ללב(3) ולא היה צורך להרחיק עד בצל הכופרי(4). מסיבות אלו עלינו להניח ש"הנודר" אכן התכוון לאסור את ה"אימהות" הבצל בגלל היותו "רע ללב" בניגוד גמור למקובל אלפי שנים בתרבות המזון ובניגוד לכך שהבצל דווקא מועיל ללב. לאור כך נוכל לחזור ולשאול מה הרקע לנדר יוצא הדופן של "הנודר". ברצוני להציע שיחסו של "הנודר" אל הבצל משקף עמדה שנבעה מנסיון חיים אישי שגרם לו לחוש שהבצל "רע ללב" ולא מציאות מקובלת. גם תשובת חביריו של אותו אדם כוונה לנסיבות האישיות שלו. עיון בספרות הרפואית מלמד שקיימים מצבים רפואיים שבהם התרכובות המעניקות את הטעם החריף לבצל גורמות לכאבים באזור החזה הדומים לכאבים הנגרמים על ידי תעוקת לב (Angina pectoris) או אוטם שריר הלב (Myocardial infarction). התופעה נפוצה מאד אצל אנשים הסובלים מצרבת הקיבה והוושט (Heartburn .(5) אחוז משמעותי של תלונות על אירוע לבבי בחדרי מיון מתברר כ"אזעקות שוא" בתחום זה. ייתכן אם כן ש"הנודר" סבל מכיב קיבה ואכילת בצל לוותה אצלו בתחושה קשה של כאבים בלב ("רע ללב"). חבריו הפרו את נדרו על ידי הזכרת הבצל הכופרי שכנראה היה סוג בצל שאיננו כה חריף ולכן איננו גורם לתופעות הצרבת.
בצל כופרי
מתוך המשניות ניתן להסיק ללא ספק שה"כופרי" הוא זן מסוים של בצל. הדבר משתמע מכך שמציאת פתח לכופרי עשויה להתיר גם בצלים אחרים. במשנה בתרומות (פ"ב מ"ה) אנו לומדים שניתן לתרום מבצלים בני המדינה על ה"כופרים": "... וכן היה רבי יהודה אומר תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרים אבל לא מן הכופרים על בני המדינה מפני שהוא מאכל פוליטיקין". חוסר האפשרות לתרום מכופרים על בני מדינה איננו נובע מכך שאין הם בצלים אלא בגלל הבדל במעמדם: "בצלין בני המדינה יפין ואינן מתקיימין, שבצלין בני המדינה מאכל לחשובין בני המלכות, והן נקראין פוליטיקים, כלומר מלכים, פירוש עיר המלוכה שמה פולי, (6) והכופרים הן מתקיימין ואינן יפין שהן מאכל לבני הכופרים ולא לחשובים" (ריבמ"ץ, שם). בדומה לכך פירש גם הרמב"ם: "ובצלים בני המדינה, הם בצלים גדולים. וכופרין, מיוחסים לכפר, והוא הבצל הבא מן הכפרים, והם קטנים. ר' יהודה שסובר שהבצל הגדול חשוב יותר, אומר אבל לא מן הכופרין על בני המדינה. וראיתו של ר' יהודה שהבצלים הגדולים חשובין, הוא אמרו מפני שהוא מאכל פוליטיקין, והם בני אדם העשירים המתנהגים כמלכים, המפונקים במאכליהם. ואין הלכה כר' יהודה". בירושלמי (שביעית, פ"ב הלכה ו') אנו מוצאים זהות בין בצלים כופריים ובצלים סריסין: מהו בצלים הסריסין אילין בצלייא כופרייא דלא עבדון זרע". מדובר אם כן, בזן בצל שאינו מייצר זרעים. תופעה זו של עקרות קיימת בכמה מינים במשפחה כמו למשל בשום הגינה אך עדיין לא ידוע לי לאיזה מין בצל הכוונה.
את הביטוי כופרי אנו פוגשים בהקשר אחר: "הזאב והכלב כלב הכופרי והשועל העזים והצבאים היעלים והרחלים ... אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה" (כלאים, פ"א מ"ו). גם כאן סוברים חלק מהמפרשים שהביטוי קשור לכפרים. מפרש הריבמ"ץ: "כלב כופרי. כלב קטן שצווח בלילה במדברות מן כפרים, תנינן בבבא קמא במרובה אין מגדלים כלבים כופרים וכו', לעז מלקו". הר"ש כתב: "כלב כופרי - קטן כעין שועל ומגדלין אותם בני הכפרים". ראו עוד במאמר "ורבעה כלב כופרי".
על פי רוב המפרשים ייחודם של הכופרין הוא במקום גידולם. בשונה מהבצלים הגדלים בעיר הם קטנים יותר אך מאידך גיסא בעלי "חיי מדף" ארוכים יותר. מלשון הירושלמי (וילנא, דמאי פ"ב) ניתן להסיק ש"בני המדינה" הם זן מיוחד של בצלים: "רבי יוסי דכפר דן בשם רבי בן מעדיה: המינין האסורים בבית שאן, הקצח והשימשום, והחרדל והשום, והבולכסין האופנים השחורים ובצלים הנמכרים, ובני המדינה הנמכרים במידה, ופול הנאגד בשיפה, מינתה הנאגד בפני עצמה, והאסטפניני לעולם. וקפלוטות מן עצרת עד חנוכה וכו'". ח. אלבק (נדרים פ"ט מ"ח) מביא פירוש נוסף שמקור השם "כופרי" הוא בקפריסין ואם כן כלב כופרי ובצל כופרי הם מינים שמוצאם שם.
בימינו מוכרים כמה טיפוסי בצל שאינם חריפים כבצל הלבן ואולי הבצל הכופרי דומה לאחד מהם. לדוגמה הבצל האדום (או סגול) בעל בחריפות ממותנת, בהשוואה לבצל יבש. על בצל זה ניתן לומר "הלא הכופרי יפה ללב" במובן המלא של דברי רבי אבא ("ועוד יפה קתני"). בצל זה ידוע כבעל תרומה רבה יותר לבריאות האדם בהשוואה לבצל הלבן. מקור הצבע האדום הוא באנתוציאנין שערכו הבריאותי רב. הבצל האדום מכיל ריכוז גבוה של אנתוציאנינים, פלבונואידים ופחמימות. מחקרים רבים מספקים הוכחות משכנעות לכך שצריכה של פירות וירקות מפחיתה את הסכנה של מחלות לב כליליות וסוגים מסויימים של סרטן. התופעה נובעת ממרכיבים צמחיים ובמיוחד מתרומתם האנטי חמצונית של פלבונואידים. מחקרים אפידמולוגים מצביעים על הבצל כמקור חשוב לתרכובות אנטי חמצוניות משני סוגים עקריים: תרכובות מכילות גפרית ספציפיות ופלבנואידים. למעשה בצל לבן, צהוב ואדום מכילים כמויות גדולות של פלבנואידים שרובם נגזרות גלוקוזות של Quercetin ו - Kaempferol. בבצל אדום תכולת הפלבנואידים גבוהה במיוחד בגלל נוכחות האנתוציאנינים המעניקים לו את צבעו. אמנם תכולה זו נמוכה בהשוואה לאוכמניות או ענבים אדומים אך הפעילות המשותפת של האנתוציאנינים והפלבנולים יעילה במיוחד(7).
חלופות נוספות של בצלים עדינים יותר בהשוואה לבצל הלבן הם הבצלצל (שאלוט) ובצל הפנינה. האחרון שייך למין בוטאני שונה מהבצל, קרוב לכרתי (כרשה) ולשום גבוה, שהוא צמח בר הגדל בישראל ופורח באביב. כיוון שהם גדלים מתחת לפני הקרקע ואינם חשופים לאור, צבעם לבן. טעמם מתוק מזה של בצל הגינה, ומרביתם נאכלים לאחר החמצה. טיפוס נוסף שאיננו חריף הם בצלצולים לבנים בעודם קטנים.
כמובן שאין באפשרותנו לקבוע איזה מביניהם הוא הבצל הכופרי אך לפחות לגבי הבצלצול ניתן לשער שהוא היה מוכר לאבותינו. מקור בצל זה הוא באזור הסהר הפורה ומשם נדד למדינות הים התיכון ומרכז אסיה. מקור השם הלועזי שאלוט הגיע מהמילה הלטינית אסקלוניה(escalonia) שנבעה משם העיר העתיקה אשקלון. על פי העדויות הבלשניות, השם בצלי אשקלון היה קיים בתקופת יוון העתיקה, וככל הנראה מרמז על כך שהיוונים ייחסו את מקור הבצל לארץ ישראל. זיהוי זה עולה בקנה אחד עם הפירוש שבצל כופרי הוא בצל קטן.
 |
|
 |
|
תמונה 1. בצל הגינה - זן לבן |
|
תמונה 2. בצל הגינה - זן אדום צילם: Lali Masriera |
הרחבה
מעמד הבצל בעת העתיקה
אין ספק שהבצל הוערך מאד בעת העתיקה ברחבי המזרח הקרוב ואגן הים התיכון (ראו ב"הרחבה"). נמצאו תחריטים וציורי קיר רבים מתקופה זו המתארים בצלים ואת אופן שתילתם והשקייתם. תאורים גרפיים רבים מאד נמצאו על קברים במצרים החל מהממלכה העתיקה והלאה (האלף ה - לפנה"ס). בין הציורים בולטים הציורים על הפירמידות של Unas (2420 לפנה"ס) ו – Pepi השני (2200 לפנה"ס). שרידים של בצלים שמורים היטב נמצאו בקברים מהשושלת ה – 18 במצרים (1543–1292) ממצאים מאוחרים יותר היו בצלים שהונחו בתוך מומיות. ראוי לציין שהאסכולות השונות לגבי תיארוך יציאת מצרים מצביעות על תאריכים מאוחרים יותר. לעומת זאת מחוץ למצרים לא נמצאו עדויות שאינן נתונות לספק. העדויות הקייימות הן בעיקר לשוניות. מקורות בכתב יתידות מצביעים על גידול בצל במסופוטמיה החל מהאלף השני לפנה"ס. ההסטוריון הירוד וטוס סיפר כי על פירמידת פרעה חופו' ( 2589לפנה"ס - 2566 לפנה"ס) היתה חרותה כתובת בה נאמר שבמשך תקופת בנינה שולם סך של אלף ושש מאות ככרות כסף(8) עבור הבצל, השום והצנון שסופקו לעובדי הפירמידות. גם דבר זה מעיד על חשיבותו התזונתית של הבצל במצרים העתיקה ובמיוחד עבור העובדים העבריים שקיבלוהו "חינם".
מלבד בתלונות בני ישראל הבצל לא מוזכר במקרא אך מאידך גיסא הוא מוזכר פעמים רבות בספרות חז"ל כגידול נפוץ וכמאכל עממי. "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמיה דרבי יהודה ברבי אילעי: אכול בצל ושב בצל, ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך" (פסחים, קיד ע"א). מפרש הרשב"ם (פסחים, קיד ע"א): "אכול בצל ושב בצל - אכול בצל או ירקות ותשב בצל ביתך ואל תצטרך למכור ביתך".
(1) פירוש: "קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם מפני שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב", אָמְרוּ לוֹ: הֲלֹא הבצל הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב! הוּתַּר בְּבצל הכּוּפְרִי. וְלֹא בְּכוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר, אֶלָּא בְּכָל הַבְּצָלִים. ומספרים: מַעֲשֶׂה שכזה הָיָה וְהִתִּירוֹ ר' מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים. עוד שנינו במשנה: "קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שֶׁהַבָּצָל רע ללב", ואמרו לו: "הלא הכופרי יפה ללב" וכו'. ושואלים: וְתֵיפּוֹק לֵיהּ [ותצא לו] התרה רק מזה שאֵין הבצל הכופרי רַע ואפילו אם אין הוא מועיל ללב! אָמַר ר' אַבָּא: וְעוֹד, "יָפֶה" קָתָנֵי [שנה]. שאין זו אלא תוספת, שבאמת לא רק שאינו רע אלא גם יפה ללב.
(2) פירוש: ומקשים: וּבִבְצָלִים מִי [האם] מְעָרְבִין, וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא]: אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת שָׁבַת ר' מֵאִיר בּעיר עַרְדִיסְקָא, וּבָא אָדָם אֶחָד לְפָנָיו אָמַר לוֹ: רַבִּי, עֵירַבְתִּי עירוב תחומין עַל ידי בְּצָלִים ל עיר טִיבְעִין, וערדיסקא היתה בין עירובו לטיבעין, וְהוֹשִׁיבוֹ ר' מֵאִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ, שאסר עליו לצאת מתחום ארבע אמותיו, שסבר שעירוב בבצלים אינו עירוב ונמצא שיצא חוץ לתחומו בלא עירוב. ומשיבים: לֹא קַשְׁיָא [קשה], הָא [זה, כאן] מדובר בְּעָלִים של הבצל, שהם מזיקים. הָא [זה, כאן] מדובר בָּאִימָּהוֹת, בגוף הבצל עצמו שראוי לאכילה. דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]: מי שאָכַל בָּצָל וְהִשְׁכִּים וָמֵת אֵין אוֹמְרִין מִמָּה מֵת שודאי הבצל גרם לו שימות. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ דבר זה אֶלָּא בְּעָלִים שלהם, אֲבָל בְּאִימָּהוֹת לֵית לָן [אין לנו] בָּהּ כל מקום לחשש, וכן בְּעָלִין נַמִי לָא אֲמַרַן [גם כן לא אמרנו חשש זה] אֶלָּא שלֹא אַבְצֵיל זֵירְתָא [הגדיל כדי זרת], מכיון שהוא ארסי וחריף מאוד, אֲבָל אַבְצֵיל זֵירְתָא [הגדיל כדי זרת] לֵית לָן [אין לנו] בָּהּ איסור. אֲמַר רַב פַּפָּא: לֹא אֲמַרַן [אמרנו] אֶלָּא כשלֹא אִישְׁתִי שִׁיכְרָא [שתה שיכר] אחריו, אֲבָל אִישְׁתִי שִׁיכְרָא [שתה שיכר] לֵית לָן [אין לנו] בָּהּ חשש. תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]: לֹא יאכַל אָדָם בָּצָל, מִפְּנֵי נָחָשׁ (החלק החריף, הארסי) שֶׁבּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּר' חֲנִינָא שֶׁאָכַל חֲצִי בָּצָל וַחֲצִי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ, וְחָלָה וְנָטָה לָמוּת. וּבִקְּשׁוּ חֲבֵירָיו רַחֲמִים עָלָיו וְחָיָה, והועיל הדבר רק מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה היתה צְרִיכָה לוֹ, שהיה הדור זקוק לתורתו, ולולי זאת לא היה מתרפא.
(3) על פי המשך הסוגיה ("ותיפוק ליה דאין רע") די בכך שאין הבצל מזיק על מנת להפר את הנדר.
(4) טענה זו חוזרת פעמים רבות בתלמוד: "ליפלוג וליתני בדידה".
(5) Allen, M.L. et al, ' The effect of raw onions on acid reflux and reflux symptoms', 1990. Am J Gastroenterol. 85(4) pp. 377-80.
(6) ביוונית polis היא צורת היחיד של עיר, ופּולֵייס - poleis - היא צורת הרבים.
(7) ennaro L. et al, 'Flavonoid and Carbohydrate Contents in Tropea Red Onions: Effects of Homelike Peeling and Storage', 2002. J. Agric. Food Chem., 50 (7), pp 1904–1910.
(8) על פי החישוב שנעשה בהקשר אחר בשנת 2011 (ראו כאן) נגיע לסכום של 360,000,000 שקל ישראלי חדש.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
