הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב הונא ורב יהודה - כמי הלכה?; סוגיות כפולות; "ועוד תניא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין ס ע"א-ע"ב
מתני'. האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז - הרי זו מקודשת, והוא יתן.
... איתמר, רב הונא אמר: והוא יתן,
רב יהודה אמר: לכשיתן.
רב הונא אמר והוא יתן, תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל;
רב יהודה אמר לכשיתן, לכי יהיב הוו קידושי, השתא מיהא לא הוו קידושי.
1.
לפי רב הונא לשון זו - "על מנת..." - היא לשון תנאי, ואם יתקיים התנאי הרי שהקידושין חלים - למפרע - מזמן שאמר את "הרי את..."
לפי רב יהודה לשון זו - "על מנת..." - מחילה את הקידושין רק מעת שיתקיים התנאי בעתיד.
2.
המשך הגמרא:
מאי בינייהו?
איכא בינייהו: שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר,
לרב הונא לא הוו קידושי,
לרב יהודה הוו קידושי.
הגמרא קובעת נפקא מינה למחלוקת.
2.1
הערה: לא לכל מחלוקת בש"ס הגמרא "מחפשת" במפורש נפקא מינה. ולפי ההמשך בגמרא להלן, הגמרא היתה צריכה להקשות על ה"נפקא מינה" - פשיטא!
3.
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן לח סעיף ו
[י] נתן לה פרוטה ואמר לה: התקדשי לי בזה על מנת {ז} שאתן ליך מנה, כשיתקיים התנאי יחולו הקדושין למפרע, יא] אף על פי שלא אמר: מעכשיו, {ח} שכל האומר: על מנת, כאומר: מעכשיו, דמי.
בפשטות פסק כרב הונא.
3.1
האם תמיד הלכה כרב הונא נגד רב יהודה?
3.2
ממשיך השולחן ערוך:
ואם קבלה קדושין מאחר קודם שיתקיים התנאי, ואחר כך נתקיים התנאי, אין קדושי השני כלום.
כפי האמור לעיל בסעיף 2.
4
דיון פנימי לגבי כללי ההכרעה בין רב הונא לרב יהודה:
לגבי כלל ההכרעה בין שניהם:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרח:
רב הונא +הג"ה רב נחמן כצ"ל כי כן איתא בגמרא ובכ"מ והרא"ש, רי"ף+ ורב יהודה. יש לפסוק כרב יהודה, כ"מ פ"ד מהלכות נדרים הלכה י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן:
בבירור דבריו דנו האחרונים המאוחרים יותר:
שבת של מי מסכת שבת דף קנה עמוד א:
ולענין הלכה הרא"ש ושאר פוסקים פסקו כרב יהודה ונראה טעמם כמ"ש הרב כ"מ בפ"ד דנדרים דין י"ד דכל היכי דפליגי רב הונא ורב יהודה הלכה כרב יהודה
וכמ"ש הרב יד מלאכי בסימן תר"מ
וסיים שכן כתבו הרא"ש והר"ן.
אמנם לפי האמת האי כללא ליתא
דראה ראיתי בהרא"ש גופיה במסכת ב"ק פרק הגוזל עצים על מסכת בבא קמא דף צז מהש"ס גבי ההוא ענינא דכסף דנפסל דפליגי רב הונא ורב יהודה דכתב בהדיא דהלכתא כרב הונא משום דרביה דרב יהודה הוא.
וכ"כ הרב הליכות אלי בדף ס"ב ע"ב.
ועיין בספר החשוב סדר הדורות דף ע"ח ע"ד והתימה גדולה מרב כהנא בעל יד מלאכי דאישתמיטיתיה דברי הרא"ש דבב"ק דכתב בהפך ודברי הרב הליכות אלי הנזכר
והדין עם הרב המופלא גאון עוזינו מהרח"א זצ"ל שכתב עליו בספר עין זוכר במערכת רי"ש אות י"ד דנסחא מוטעת נזדמנה לפני רב כהנא בס' כסף משנה וצ"ל רב נחמן ורב יהודה והגם דלא זכר שר דברי הרא"ש דקמא להקשותו טפי
סוף כל סוף הכלל ליתא
אלא איפוך איתמר דרב הונא ורב יהודה הלכה כרב הונא
וכי תימא אמאי פסקינן הכא כרב יהודה נדחק נפשין למימר דאע"ג דמתרצינן הקושיא סוף סוף הגמר' מסיק דברי רב הונא בקושיא ולא מסתייה להתחכם יותר ולתרץ אנן הקושיא כדי לפסוק כותיה כיון דלא ניחא להש"ס לתרץ קושייתיה
ודין הוא טעמא דכתב הרב"י ז"ל בסי' שכ"ד ע"ש דכיון דסלקא דברי רב הונא בקושיא לית הלכתא כותיה ע"ש ודוק:
מסקנת דבריו שהכלל הוא שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה, כי רב הונא היה רבו של רב יהודה.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שט:
רב הונא ורב יהודה, יש סוברים הלכה כרב הונא, שהוא רבו, ויש סוברים הלכה כרב יהודה.
אמנם יותר נראה כפי המסקנה שהלכה כרב הונא נגד רב יהודה.
5.
המשך הגמרא:
ותנן נמי גבי גיטין כי האי גוונא:
הגמרא מביאה מבנה סוגיה דומה לגבי גיטין - ציטוט הסוגיה ממסכת גיטין דף עד:
האומר לאשה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז - הרי זו מגורשת, והיא תתן.
איתמר, רב הונא אמר: והיא תתן,
רב יהודה אמר: לכשתתן.
רב הונא אמר והיא תתן, תנאה הוי, מקיימא תנאה ואזלה;
רב יהודה אמר לכשתתן, לכי יהיבה ליה הוא דהוי גט, השתא מיהא לא הוי גט.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ס עמוד ב
מאי בינייהו?
איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד,
לרב הונא הוי גט,
לרב יהודה לא הוי גט.
מהלך הסוגיה בגיטין [כולל את רוב הניסוח עצמו] דומה מאד לאמור בסוגייתנו - לגבי קידושין.
5.1
הגמרא קובעת מדוע הדיון מתנהל במקביל בשתי הסוגיות [סוגיות כפולות]:
וצריכא;
דאי אשמעינן גבי קידושין, בהא קאמר רב הונא, משום דלקרובה קאתי,
אבל גירושין דלרחקה קאתי - אימא מודי ליה לרב יהודה;
ואי איתמר בהך, בהך קאמר רב הונא, משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה,
אבל הכא דאיהי כסיפא לה למיתבעיה - אימא מודי ליה לרב יהודה,
צריכא.
6.
הגמרא מקשה על רב יהודה:
מיתיבי: הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז, אע"פ שנתקרע הגט או שאבד - הרי זו מגורשת,
לאחר לא תנשא עד שתתן!
6.1
ועוד תניא: אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת,
נתנה - אין זקוקה ליבם,
לא נתנה - זקוקה ליבם,
רשב"ג אומר: נותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים;
עד כאן לא פליגי -
אלא דמר סבר: לי ולא ליורשיי,
ומר סבר: אפי' ליורשיי,
דכולי עלמא מיהא תנאה הוי,
תיובתא דרב יהודה!
נראה שעורך הגמרא מסכם את הקושיה ב"תיובתא" - דחיית דינו של רב יהודה.
7.
לעיל בסעיפים 6+6.1 הגמרא הקשתה על רב יהודה משתי ברייתות. שתיהן מובאות בברייתא אחת בתוספתא:
תוספתא מסכת גיטין (ליברמן) פרק ה הלכה ה
הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ומת אם נתנה אין זקוקה ליבם ואם לאו זקוקה ליבם רבן שמעון בן גמליאל אומ' תתן לאביו או לאחיו או לאחד מן היורשין
זו הברייתא השניה - לעיל בסעיף 6.1
7.1
הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתקרע הגט או שאבד הרי זה גט - שהאומ' על מנת כאומ' מעכשיו דמי - ולא תינשא עד שעה שתתן
זו הברייתא הראשונה - לעיל בסעיף 6 - ובשינויי לשון.
גם המשפט - בין שני המקפים - הושמט בברייתא שהובאה בסוגייתנו. ייתכן שהושמט מכיוון שזה מה שמיישב רבי יהודה בהמשך הסוגיה!
7.2
ואולי הברייתא בסוגייתנו - בסעיף 6.1 - היא ברייתא אחרת!
ואולי, לכן נאמר "ועוד תניא" - [לא נבדק בשאר המופעים בש"ס של הביטוי "ועוד תניא"].
7.3
המשך התוספתא:
לכשתתני לי מאתים זוז ונתקרע הגט או שאבד אם נתנה הרי זה גט אם לאו אינו גט הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמ' לה הרי זה גיטיך מעכשיו לא אמ' כלום כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי זה גיטיך מעכשיו
8.
יישוב הקושיה על רב יהודה:
אמר לך רב יהודה: הא מני? רבי היא,
דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ע"מ - כאומר מעכשיו דמי,
ופליגי רבנן עליה,
הערה א: מדובר במימרא תנאית ולא במשנה/ברייתא
הערה ב: מקרה מיוחד כשהביטוי "אמר רב... אמר רב..." - אמורא בשם תנא.
8.1
ואנא דאמרי כרבנן.
יוצא אפוא שה"תיובתא" - לעיל בסעיף 6.1 איננה סופית!
ומי שפוסק כרב הונא בסוגייתנו יוצא שפוסק כרבי נגד רבנן במחלוקתם לעיל בסעיף 8. וכפי שרב הונא עצמו מצטט את "רבי".
8.2
הכלל הוא, כעיקרון, ש"הלכה כרבי מחברו" אבל אין הלכה כרבי מחבריו - רבים.
לפי זה, ההלכה בסוגייתנו צריכה להיות כרב יהודה שפוסק כ"רבנן".
8.3
אבל ראה לעיל בסעיפים 3.2+4.
מי שפוסק דווקא כרב הונא יש לומר שהוא סובר, שהכלל הוא שהלכה כרב הונא - כעיקרון - נגד רב יהודה, וממילא, גם לעניין זה שהלכה כרבי נגד רבנן [יחיד נגד רבים].
8.4
גם אפשר לומר, שהכלל שהלכה כרבי נגד חברו [נגד יחיד] ולא נגד חבריו [נגד רבים] תקף רק כשמחלוקתם היא במשנה/ברייתא ולא כבסוגייתנו כשמדובר במימרא - ראה לעיל בסעיף 8.
8.5
ובכלל יתכן לומר, שרב הונא עצמו סובר שרבנן לא חולקים על רבי, ומי שאמר בסוגייתנו שרבנן חולקים על רבי - לעיל בסוף סעיף 8 - הוא רב יהודה שבא לתרץ את שיטתו שלו.
9.
יש סוגיה מקבילה - כפי שצויין לעיל בסעיף 5 - מסכת גיטין דף עד:
מתני'. הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז - הרי זו מגורשת ותתן. ע"מ שתתני לי מיכן ועד שלשים יום, אם נתנה לו בתוך שלשים יום - מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת. אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.
גמ'. מאי ותתן? רב הונא אמר: והיא תתן, רב יהודה אמר: לכשתתן. מאי בינייהו? איכא בינייהו, שנתקרע הגט או שאבד, רב הונא אמר והיא תתן - אינה צריכה הימנו גט שני, רב יהודה אמר לכשתתן - צריכה הימנו גט שני.
ותנן נמי גבי קידושין כי האי גוונא, ...
10.
לגבי סוגיות כפולות ראה מה שכתבנו על מסכת קידושין דף נ:
הערה: שם מדובר ממש באותה סוגיה עצמה שהיא כפולה, ואילו בסוגייתנו - קידושין דף ס וגיטין דף סד - מדובר שהגמרא עושה "צריכא".
