בשלוחה איסורא לית בה
קידושין מא ע"א
"בהא איסורא נמי אית בה, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך. וכי איתמר דרב יוסף - אסיפא איתמר: האשה מתקדשת בה ובשלוחה; השתא בשלוחה מיקדשא, בה מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בה יותר מבשלוחה; כי הא דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא; אבל בהא איסורא לית בה, כדר"ל, דאמר ר"ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו".
הקשו רש"י וריטב"א במה שונה שלוחו משלוחה, הרי בין כך ובין כך אין המקדש רואה את האשה?
וי"ל שההבדל רב, בשלוחו כלולה האפשרות שאומר לו: "צא וקדש לי אשה סתם" (נזיר יב ע"א; גיטין סד ע"א), והשליח אינו יודע אם האשה שבוחר תמצא חן בעיני המשלח. ואילו במקדש אשה באמצעות שלוחה יודע המקדש מי מינתהו ובודאי מכיר אותה. שאם לא ראה הריהו כמקדש אשה בלא שום שליח אך עוצם את עיניו.
