אשה בעלה משמחה
קידושין לד ע"ב - לה ע"א
"ואדילפינן מתפילין לפטורא, נילף משמחה לחיובא? אמר אביי: אשה - בעלה משמחה. אלמנה מאי איכא למימר? בשרויה אצלו".
פירוש, שאמנם אשה חייבת בשמחה כסתימת הגמרא בעמוד הבא: "משום דהואי מצה שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד", אולם אין זו חובה רגילה, אלא נעזרת היא באיש. ומשום כך אי אפשר ללמוד ממצות שמחה לשאר מצוות.
כך משמע מדברי הרמב"ם והכסף משנה הלכות חגיגה א, א. וקרוב לכך כתב תוספות רבינו שמואל בשיטת הקדמונים: "ושמחה. וא"ת לאביי דאמר בעלה משמחה מא"ל. וי"ל דחייבת לעלות כי היכי שישמחנה בעלה".
וזה דלא כפירוש רש"י בעמוד הבא: "משום דהוי שמחה כו' - ולא סבירא לן כאביי דאמר לעיל אשה בעלה משמחה".
