הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"הניחא... אין מלמדין"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין לה ע"א

הניחא למאן דאמר אין מלמדין,
אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר?
...
משום דהוה ליה תלמוד תורה ופריה ורביה שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד - אין מלמדים.
... משום דהוה ת"ת ופדיון הבן שני כתובים הבאים כאחד,
וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
ולרבי יוחנן בן ברוקא נמי, ניהוו פריה ורביה ומורא שני כתובים הבאים כאחד, ואין מלמדין!
... הניחא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין,
אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר?
... מאן שמעת ליה דאמר תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא? ר' מאיר, וסבר לה שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.
ולר' יהודה, דאמר: שני כתובים הבאים כאחד מלמדין,
ותפילין מ"ע שלא הזמן גרמא, מא"ל?
משום דהואי מצה שמחה והקהל שלשה כתובים הבאים כאחד, ושלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. 

ראה מה שכתבנו על מסכת זבחים דף מו:

בגמרא:

אימא: לאחר כפרה כלפני כפרה, מה לפני כפרה יש בו מעילה, אף לאחר כפרה יש בו מעילה!
אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו.
ולא? והרי תרומת הדשן! משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין.
הניחא לרבנן דאמרי: +ויקרא טז+ והניחם שם - מלמד שטעונין גניזה,
אלא לרבי דוסא דאמר: מותרות הן לכהן הדיוט ובלבד שלא ישתמש בהן ליה"כ אחר, מאי איכא למימר?
משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין. הניחא למאן דאמר אין מלמדין,
אלא למאן דאמר מלמדין, מאי איכא למימר? תרי מיעוטי כתיבי, הכא כתיב: +דברים כא+ הערופה, והתם כתיב +ויקרא ו+ ושמו.
ותלתא קראי בדם למה לי? למעוטי ממעילה מנותר ומטומאה, אבל פיגול לא צריך קרא, דתנן: כל שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח - חייבין עליו משום פיגול, ודם גופיה מתיר הוא.

1.
הגמרא נוקטת בסוגיה פעמיים בביטוי "הניחא ל..."
בפעם הראשונה: "הניחא לרבנן דאמרי... אלא לרבי דוסא דאמר...מאי איכא למימר".

1.1
בפעם השניה: "הניחא למאן דאמר...אלא למאן דאמר...מאי איכא למימר".

1.2
לגבי המחלוקת הראשונה נקבעה ההלכה כרבנן מול רבי דוסא, זאת אומרת כאותה דעה שהגמרא פותחת "הניחא לרבנן דאמרי..."

1.3
לגבי המחלוקת השניה נקבעה ההלכה כדעה שמוזכרת ראשונה "הניחא למאן דאמר אין מלמדין...".

2.
מהגמרא במסכת קידושין דף לה עמוד א - סוגייתנו - משמע שרבי מאיר הוא זה שסובר "שני כתובים הבאים כאחד – אין מלמדים"
ורבי יהודה סובר שמלמדים.
וזה המקור היחידי בש"ס למחלוקת מפורשת בין רבי מאיר ורבי יהודה לעניין זה!

2.1
לפי כללי הפסיקה הלכה צריכה להיות כרבי יהודה נגד רבי מאיר [ששני כתובים הבאים כאחד מלמדים"],

2.2
ולכן הגמרא מנסחת בסוגייתנו [ובעוד סוגיות בש"ס] "הניחא למאן דאמר אין מלמדים" כדי ללמדנו שהגמרא פוסקת דוקא כרבי מאיר.

3.
מעניין: בכל הש"ס לא מופיע הביטוי: "הניחא למאן דאמר שני כתובין הבאים כאחד מלמדין", ואילו הביטוי [להלכה – כדברינו]: "הניחא למאן דאמר שני כתובין הבאים כאחד – אין מלמדין" - 12 מופעים בש"ס.

4.
המסקנה היא שהסגנון "הניחא למאן דאמר" מלמד שכך ההלכה. [מחלוקת בין בעלי הכללים. ה"יד מלאכי" קובע שאין בזה הכרעה].

5.
ויש עדיין לבדוק אם יש הבדל – לעניין הלכה - בין "הניחא למאן דאמר..." לבן הביטוי "אלא לרבנן [שם חכם] דאמרי..." [בסוגייתנו כנראה שאין הבדל].