גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ז', מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף כט ע"א
נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא - גזירת הכתוב או טעם יש בדבר?
שנינו במשנה (כט ע"א): "וכל מצות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא אחד האנשים ואחד הנשים חייבין" וכו'. הנה, במקור הדבר שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא האריכו בגמרא (להלן לד ע"א - לה ע"א), אולם בראשונים מצינו שאף נתנו טעם בדבר, וכפי שכתב ה'אבודרהם' (ברכת המצות ומשפטיהם): "והטעם שנפטרו הנשים מהמצות עשה שהזמן גרמא, לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו, ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצותו אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא אוי לה מיוצרה, לפיכך פטרה הבורא ממצותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה, וגדולה מזו מצאנו שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו (עי' שבת קטז.)".
גם ה'כלבו' (סי' עג) כתב כן בשם 'ספר המלמד' וז"ל: "... לפי שהנקבה היא לעזר הזכר, ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו, והיותה על הדרך הזה הוא סבה גם כן שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמה, כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה, היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם, והיתה הקטטה נופלת בהם, ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה" (ראה עוד 'מגן אבות' להתשב"ץ עמ"ס אבות פ"ב מ"א).
כמה הילכתא גבירתא איכא למשמע מטעמים הללו, כי אם אכן דרשינן בזה טעמא דקרא, לא יהיו נשים פטורות כי אם כאשר שייך טעם זה, ובאופנים מסויימים לא שייך טעם זה. ונפתח בדברי ה'כתב סופר' (שו"ת או"ח סי' נה), שהטעים בזה מה שרצה להוכיח מדברי התוס' (כתובות מז. ד"ה דמסרה), שמה שנשים פטורות במצות עשה שהזמ"ג, זהו רק במצות עשה שהיא בקום ועשה, אולם במצות עשה שהיא בשב ואל תעשה, ואינה אלא איסור עשה, גם הנשים חייבות, דסברת האבודרהם והכלבו שייכת כשתהיה עליה חובה לעשות מצוה בקום ועשה, שאז תתבטל ממלאכת בעלה, אולם במצוה שאינה אלא בשב ואל תעשה, אינה מתבטלת מעבודת בעלה, וכלשונו: "... עפמ"ש ה'כל בו' ואמר בטעמו דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג, כיון שעליהם מוטלים כל עסקי הבית, ותהי לו לעזר עוזרתו ומסייעתו, פשתן לובש חטין כוסס, לכן הקילה התורה עליה ולא חייבוה במ"ע שהז"ג, ועל דרך אגדה יש להעמיס כן בקרא (שמות יט, ג ועי' רש"י שם) 'כה תאמר לבית יעקב' - אמירה רכה לנשים, היינו שאינן מחוייבת כל כך כמו אנשים, כיון שהם בית יעקב עוסקים בעסקי הבית, ומשו"ה קרי לה ר' יוסי לאשתו ביתו, 'ותגד' - קשות לבני ישראל אלו אנשים - שמחוייבים יותר ויותר, ולפי הנ"ל דוקא במ"ע דקום ועשה פטרום התורה, אבל באיסור עשה דשב ואל תעשה ליכא טעם למפטרינהו...".
אמנם, בהמשך דבריו כתב שמדברי התוס' (להלן לד. ד"ה מעקה) מוכח שגם במצות עשה שהיא בשב וא"ת הנשים פטורות, כי כתבו שנשים פטורות ממ"ע דשביתת יו"ט, ואינן אסורות במלאכה כי אם מחמת איסור לאו, ומוכח מזה שגם באיסור עשה פטורות הן, כי שביתת יו"טב עשה, ועל כרחך צ"ל שאין אנו דורשים טעמא דקרא (ע"ע בענין מצות עשה שהן בשוא"ת בנשים ב'פני יהושע' ביצה ל; שו"ת כת"ס או"ח סי' עה; שו"ת שם אריה או"ח סי' ב; שו"ת חלקת יואב או"ח סי' ל; שד"ח כללים מע' מ כלל קלז).
עוד נפקא מינה, לגבי נשים פנויות או אלמנות, שאצלן לכאורה לא שייך הטעם של האבודרהם והכלבו, ולפי זה יהיו חייבות גם במצות עשה שהזמ"ג, וכן נשים אשר בעליהן נותנים להן רשות לקיים מצות עשה שהזמ"ג, דלכאורה לפי האמור יתחייבו מדאורייתא לקיימן, שהרי עתה לא שייך הטעם לפטור מלקיים אלו המצוות (עי' שו"ת 'בית שערים' או"ח סי' של, וכ"ה בחומש 'תורה תמימה' שמות יג, ט חלק הביאורים - שהוסיף להעיר דבכה"ג לא אמרינן לא פלוג, וכדאמרי בקדושין [ל:] לענין כבוד אב שהנשים פטורות מפני שרשות בעליהן עליהן, ומבואר שם מפורש דאם נתאלמנה או נתגרשה חייבת בכבוד, וא"כ הכי נמי בנידון דידן).
ובספר 'יד שאול' להגרי"ש נתנזאהן זצ"ל אב"ד לבוב (יו"ד סי' רס סק"ג) כתב ליישב על פי דברי האבודרהם את קושיית התוס' כלפי מצות מילה, דהנה איתא בגמרא (כט.): "איהי מנלן דלא מיחייבא [במצות מילה], דכתיב (בראשית כא, ד) 'כאשר צוה אותו אלקים', אותו ולא אותה", והקשו התוס': "וא"ת למה לי קרא, תיפוק ליה דמצות עשה שהזמן גרמא הוא, שנימול בשמיני ללידתו ונשים פטורות". וכתב הגרי"ש, אחרי הביאו דברי האבודרהם (וראה בדבריו, שכדברי האבודרהם מוכח גם בתוס' רי"ד וחידושי הריטב"א קידושין שם): "לפי זה נלע"ד סברא נכונה, דזה דווקא במצות עשה שהבעל מצווה בפני עצמו, ובמה שתעשה האשה לא יפטור הבעל, אבל כאן שהאב מצוה למול את בנו, אם כן לא שייך מצות עשה שהזמ"ג, דלא שייך לומר שמשועבדת לבעלה, דהא הוא חייב בעצמו למול, ואם כן חייב באותו מלאכה, וכל שתעשה היא שוב פטרתו אותו מן המצוה, ולא גרע מעשתה לו מלאכה, לכך איצטריך 'אותו ולא אותה', דלגמרי נפטרה". המורם מדבריו, שבמצות מילה היה מקום לחייב את הנשים, מאחר שחובת המצוה היא למול את הבן, האב או האם, וכאשר תקיים האם את המצוה, הריהי עושה את מלאכת האב - בעלה, והדבר נחשב כמי שעושה האשה השעבוד שחייבת לבעלה, ולכן היה מקום לומר שאינה נפטרת מדין מצות עשה שהזמן גרמא, ועל כן הוצרכו פסוק מיוחד לפטור האשה ממצות מילה, ודו"ק.
