דעת המקנה והקונה בביצוע הקנין / הרב הלל לוין
קידושין דף כו עמוד א
מתוך: 'שחרית' העתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי
אחד מהדברים הנלמדים בסוגיא, היא מערכת הקנינים, והכלל הבסיסי בהם הוא שחייבים דעת המקנה והקונה לבצע הקנין.
נידון זה סוכך בכנפיו שאלה מרתקת הקשורה לקידושין, ומעשה אירע ברב שהוזמן לסדר חופה וקידושין, והנה כאשר החתן מגיע לאולם החתונה, נתברר שהטבעת המיועדת לקידושין נעלמה וכל מאמצי החיפוש עלו בתוהו. פנה הרב לנשים ושאל מי מוכנה לתרום טבעת לחתן כדי שיקדש בה את כלתו? ניגשה אשה ואמרה לו שמוכנה לתרום טבעת הנישואין שלה. אולם היא לא בטוחה אם היא רשאית, כי אינה יודעת אם בעלה יסכים לכך, ועל כן שואלת היא אם יש מצוה בדבר. הרב השיב לה שבודאי זו מצוה ויכולה היא לתרום את הטבעת, וכך היה וקידש החתן את הכלה בטבעת ההיא. אולם כעבור מספר ימים ליבו של הרב החל לנקפו, האם אכן נהג כשורה?!
והפוסקים דנו בדבר דומה שניתן לקשר ביניהם, מדברי הרמ״א [אבה״ע כח, יט] מתשובת הרשב״א [א, אלף רמא]: ״שאל כלי מאשה שיש לה בעל, וקידש בו חוששין לקידושין, אע״פ שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא שאל מן הבעל״. וכתב החלקת מחוקק, שעכשיו נוהגים קצת להקל בזה כשאין לחתן טבעת, שואלים מאשה אחרת העומדת שם בשעת החופה אף בלא רשות בעלה, משום דמסתמא אין הבעל מקפיד ליתן במתנה.
אולם הבית שמואל שם דחה דבריו וכתב: וח״מ כתב בזה״ז מקילין בזה ושואלין טבעת מאשה בלא רשות בעלה, ואיני יודע למה מקילין, ואין לומר הטעם משום דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממון שלו, שזה אינו לפי הנראה.
ואכן, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאליו הגיע ההכרעה, פסק כי יש לעשות קידושין מחדש מחמת הספק להלכה ולמעשה.
