בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר
קידושין יז ע"א - יח ע"א
"הכי קאמר: חלה ד' - נעשה כמי שחלה כל שש וחייב להשלים".
נימק הרמב"ם בהלכות עבדים ב, ה: "שנאמר: (ויקרא כה, מ) כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב".
וביאר המשנה למלך: "דחלה שלש אינו חייב להשלים הוא משום דסתם שכיר הוי לשלש שנים כמ"ש בישעיה (טז, יד) בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, וכמו שכתב התוספות (ד"ה חלה) זה לשונו: "והיינו דכתיב כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים", ולכתחלה בעינן שש שנים אבל כי חלה הואיל ועבד שלש שנים כשני שכיר סגי ליה דשכיר קרייה רחמנא דכתיב כשכיר כתושב יהיה. וכ"כ מהרימ"ט (דף י"ד)".
וכן, על דברי השו"ע חו"מ שלג, ג: "שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה, נה), ולא עבדים לעבדים", הוסיף הרמ"א: "הגה: ומהאי טעמא אסור לפועל, אפילו מלמד או סופר, להשכיר עצמו להיות בבית בעל הבית בקבע שלשה שנים (הגהות מרדכי פרק האומנין)".
ועל פי זה מבואר טעם הדין במסכת קידושין דף יח ע"א: "בגניבתו - כיון שנמכר פעם אחת, שוב אי אתה רשאי למוכרו". שלאחר שהשלים ב' פעמים ג' שנים של שכירות-עבד, אם יוסיף ויימכר תהיה זו הפעם השלישית וכבר יבוא לחזקה של עבדות גמורה הדומה לנרצע, ואמרו במסכת קידושין דף כב ע"ב: "אמר הקדוש ברוך הוא: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע".
ואין להקשות למה אין פגם כאשר: מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים (דברים טו, יח), והלא לדעת רבי במסכת יבמות דף סד ע"ב יש חזקה כבר אחר שתי פעמים. שכן אין בפעמיים חשש חזקה אלא כאשר קיים חשש שימשיך ויתחזק ג' פעמים, כמו שחשש יהודה שמא תמר קטלנית, וכמו בב' ראייות הזב, ובשני כוכבים בין השמשות (מסכת שבת דף לה ע"ב). מה שאין כן כאשר חובה לשחררו לאחר ב' פעמים של שנות-שכיר.
