הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

האי תנא הוא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין יד ע"ב

אשכחן מכרוהו ב"ד, הואיל ונמכר בעל כורחו,
מוכר עצמו מנלן?
יליף +דברים טו+ שכיר +ויקרא כה+ שכיר.
הניחא למאן דיליף שכיר שכיר, אלא למאן דלא יליף שכיר שכיר מאי איכא למימר?
אמר קרא: +ויקרא כה+ וכי תשיג, מוסף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון.
ומאן תנא דלא יליף שכיר שכיר?
האי תנא הוא;
דתניא: המוכר עצמו - נמכר לשש ויתר על שש,

1.
בסוגיות רבות בש"ס הגמרא קובעת שדעה מסויימת מתאימה "רק" לדעה אחת במחלוקת תנאים/אמוראים. המינוח במקרה זה בדרך כלל הוא "הניחא למאן דאמר... אלא למאן דאמר..." או בניסוחים דומים [שכוללים,למשל, את שם החכם].

2.
בדרך כלל אחרי המשפט שכולל את ה"הניחא..." -כשקשור לדברי תנאים - הגמרא מביאה את המחלוקת בין התנאים ופותחת ב"דתניא".

3.
בסוגייתנו הגמרא מקדימה שאלה "ומאן תנא...", כלומר יש צורך לזהות את אותו תנא שאליו מתייחסת הגמרא בשאלתה.

4.
ובתשובתה, הגמרא לא מביאה את שם התנא במפורש - בשלב זה -אלא היא קובעת "האי תנא הוא" ומצטטת ברייתא שבה ניתן "למצוא" את אותו תנא!

5.
"מבנה" זה בא כנראה מכיוון שהדיון בברייתא עצמה שמובאת כאן ובביאורה הוא דיון ארוך ולא פשוט שמטרתו לזהות את התנא שעליו אמרה הגמרא בקטע הגמרא לעיל "האי תנא הוא".