הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"שיעבודא דאורייתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין יג ע"ב
הדור יתבי וקאמרי, הא דתנן: האשה שהביאה חטאתה ומתה - יביאו יורשין עולתה,
אמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שהפרישתה מחיים, אבל לא הפרישתה מחיים - לא,
אלמא קסבר שיעבודא לאו דאורייתא,
אמר רב אסי א"ר יוחנן: אע"ג שלא הפרישה מחיים, אלמא קסבר שיעבודא הוה דאורייתא.
והא פליגי בה חדא זימנא!
דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - אינה גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות,
ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות!
צריכא,
דאי איתמר בהא,
בהך קאמר שמואל, משום דלא מלוה כתובה בתורה היא,
אבל בהך - אימא מודה להו לרבי יוחנן ולר"ל;
ואי אשמעינן בהא,
בהא קאמר ר' יוחנן, דמלוה כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא,
אבל בהך - אימא מודה ליה לשמואל,
צריכא.
אמר רב פפא, הילכתא: מלוה על פה - גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות;
גובה מן היורשין - שיעבודא דאורייתא,
ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא.
1.
בפשטות רב ושמואל סוברים שיעבודא לאו דאורייתא.
ורבי יוחנן וריש לקיש סוברים שיעבודא הוה דאורייתא.
2.
בפשטות רב פפא פוסק כרבי יוחנן וריש לקיש, כלומר, שיעבודא הוה דאורייתא.
3.
תוספות מסכת קידושין דף יג עמוד ב:
אמר רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן היורשין דשיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא-
תימה דבשילהי גט פשוט(בבא בתרא דף קעו.) קאמר רב פפא גופיה מלוה על פה גובה מן היורשים שלא תנעול דלת בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות דשיעבודא לאו דאורייתא
סתירה בין שני פסקי רב פפא - בסוגייתנו ובמסכת בבא בתרא.
4.
והוא מיישב:
ואומר ר"ח דהכא מיירי במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין וקרבן דאמר לעיל דשיעבודא דאורייתא דלא שייך טעמא דנעילת דלת
דלענין יורשים עשאום כמלוה בשטר
ולענין לקוחות לא עשאום כמלוה בשטר
אבל התם במלוה על פה שאינה כתובה בתורה כגון שהלוהו מעות בלא שטר.
הוא מבחין בין המקרים בשתי הסוגיות.
5.
ראה מה שכתבתי על מסכת בבא בתרא דף קעו:
בגמרא:
"רב ושמואל דאמרי תרוייהו:מלוה על פה - אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות, מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא.
ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות, מאי טעמא?שעבודא דאורייתא "
6.
הרי רב ושמואל סוברים כמו רבה [במסכת בבא בתרא דף קעו לפני הסוגיה שמצוטטת לעיל בסעיף 5], ור' יוחנן וריש לקיש סוברים כמו עולא.
אם כן מדוע הגמרא הפרידה ביניהם?
6.1
אולי מפני שיש משמעות מיוחדת לביטוי זה של "תרוויהו": "רב ושמואל דאמרי תרוייהו..." ו"ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו..."
6.2
אפשר לומר אולי שעולא, שסובר שעבודא דאורייתא, לומד זאת מפסוק, כמו שאומר הרשב"ם, לעיל, בדברי עולא. ואילו רבי יוחנן וריש לקיש שסוברים "שעבודא דאורייתא" אבל לא מפסוק אלא מסברא, או מדין ערב.
לכן הגמרא הפרידה בין המימרות.
6.3
כמו כן, יתכן לומר, שעולא, הוא זה שנימק את דינו לעיל, "שעבודא - דאורייתא" ואילו רב ושמואל אמרו את דינם בלי נימוק, והגמרא היא זו שנימקה "שעבודא דאורייתא" - לר' יוחנן וריש לקיש, או "שעבודא לאו דאורייתא" - לרב ושמואל.
7.
בדרך כלל במחלוקת כזאת - כבסוגייתנו - צריך להכריע כרבי יוחנן וריש לקיש. יש פוסקים שמכריעים ככלל כרבי יוחנן כנגד רב ושמואל יחדיו.
7.1
מצד שני ההלכה צריכה להיות כרבה בסוגיה הקודמת, שסבר "שעבודא דאורייתא". והכלל הוא ש"הלכה כבתראי", ורבה הוא בתראי לעומת שאר האמוראים בסוגיה: עולא; רב ושמואל; רבי יוחנן וריש לקיש
8.
"שעבודא דאורייתא" - ההלכה
בגמרא:
" אמר רב פפא,הלכתא:
מלוה על פה - גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות,
גובה מן היורשין -כדי שלא תנעול דלת בפני לוין,
ואינו גובה מן הלקוחות - דלית ליה קלא. "
לפי קטע זה כיצד פוסק רב פפא לגבי העיקרון של"שעבודא דאורייתא"?
8.1
דנים בכך בהרחבה הראשונים והאחרונים. ראה בשוטנשטיין הערה 2 שמסביר שהנימוקים של רב פפא מתאימים גם אם יסבור "שעבודא דאורייתא" וגם אם יסבור "שעבודא לאו דאורייתא" [שהרי הוא לא מזכיר בפסיקתו את המושג "שעבודא דאורייתא"].
8.2
תוספות מסכת בבא בתרא דף קעו עמוד א:
גובה מן היורשים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין - הכא מוקי הך מילתא אליבא דכולי עלמא בין למאן דאמר דאורייתא בין למאן דאמר לאו דאורייתא ובפרק קמא דקדושין דף יג: ושם) אמרינן גובה מן היורשים שעבודא דאורייתא ואינו גובה [מן הלקוחות כו'
ויש לפרש דרב פפא לא אמר אלא מלוה על פה גובה מן היורשים ואינו גובה מן הלקוחות
וגמרא מפרש לה הכא למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא
והתם למאן דאמר שעבודא דאורייתא
והוי כמו איכא דאמרי מילתא דהכא ודהתם
וכעין זה מצינו בהמקבל (ב"מ בבא מציעא דף קיב. ושם) דבעו מיניה מרב ששת קבלן עובר בבל תלין או לא אומן קונה בשבח כלי או לא ובהגוזל קמא (ב"ק בבא קמא דף צט.) משמע שלא שאלו ממנו אם אומן קונה בשבח כלי או לא
ובשם ה"ר אליהו מ"כ מפרש דהא דפסיק רב פפא התם דשעבודא דאורייתא היינו לענין קרבן כגון האשה שמתה יביאו היורשים עולתה דאיירי התם לעיל במשנה וכן משמע התם מתוך פירוש רבינו חננאל וכן עיקר.
התוס' מסביר בתוך דבריו שאת הנימוקים של רב פפא אומרת הגמרא ולא רב פפא עצמו. ולכן רב פפא יכול לסבור שעבודא דאורייתא כמו שמשמע ממנו במסכת קידושין דף יג עמוד ב. הפרשנים משווים בין שתי סוגיות: זו שבסוגייתנו וזו שבמסכת קידושין -כדברינו לעיל הערה 4.
8.3
הערה יסודית: בכמה הזדמנויות במסכת בבא בתרא הראינו שאפשר לנתק בין הדברים העיקריים של האמורא לבין נימוקיו. למשל, כשהגמרא מביאה נימוקי חולקים בסגנון "מר סבר" יש ראשונים שאומרים שיתכן שלא האמורא עצמו נימק את דבריו, אלא הגמרא [רב אשי?]. וכמו שתוס' אומר בסוגייתנו.
9.
פסיקת הרא"ש בסוגייתנו:
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק י סימן מט
" מט... אמר עולא דבר תורה אחד מלוה על פה ואחד מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים מ"ט שעבודא דאורייתא ומ"ט אמרו מלוה על פה אין גובה מן הלקוחות משום פסידא דלקוחות אי הכי כי לוה בשטר נמי אינהו דאפסיד אנפשייהו
וקיימא לן כעולא דהא רב פפא דהוא בתראה פסק הלכה הכי בפרק האשה נקנית(קידושין דף יג ב) דאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא ואין גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא
והא דקפסק רב פפא הכא [בבא בתרא דף קעו ע"א] ואמר הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואין גובין מן הלקוחות דלית ליה קלא לאו דפליגא דידיה אדידיה אלא הא קא משמע לן דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא וגובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין "
הסבר: "וקיימא לן כעולא דהא רב פפא דהוא בתראה פסק הלכה הכי..." הרא"ש פוסק כעולא [שעבודא –דאורייתא], מכיון שכך גם פסק רב פפא במסכת קידושין דף יג ששיעבודא דאורייתא. והרא"ש מסביר, שגם בסוף סוגייתנו כך סובר רב פפא.
ומה שרב פפא אמר את הנימוק "וגובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין" הכוונה היא, שעיקר הנימוק לדין זה הוא בגלל "שעבודא דאורייתא", והנימוק "שלא תנעול..." רק מסביר מדוע חכמים לא שינו את הדין "משום פסידא דלקוחות".
9.1
שאלה: מכל האמוראים המוזכרים בסוגיה –
עולא ;
רבה;
רב ושמואל;
ר' יוחנן וריש לקיש –
רב פפא הוא האחרון וההלכה צריכה להיות כמותו. מדוע הרא"ש מזכיר את עולא?
מדוע הרא"ש לא מזכיר גם את ר' יוחנן וריש לקיש שסוברים כעולא?
תשובה: מכל האמוראים שנחלקו בסוגיה [לפני הכרעתו של רב פפא] רבה הוא המאוחר להם [בתראי] ולכן ההלכה צריכה להיות כמותו - "שיעבודא לאו דאורייתא", לפי הכלל "הלכה כבתראי".
לכן, מודיע לנו הרא"ש, שרב פפא – האחרון – פסק כעולא .
רב פפא (בדור החמישי) תלמיד רב אחא בר יעקב ותלמידו המובהק של אביי ורבא ורבו של רב אשי.
10.
גם הרמב"ם פוסק "שיעבודא דאורייתא":
מגיד משנה הלכות מלוה ולוה פרק יא הלכה ד:
[ד] כל מלוה שבשטר גובה אותה וכו'. דעת הרב ז"ל כדעת ההלכות ושאר הפוסקי' דשיעבודא דאורייתא וכמאן דאמר הכין סוף גט פשוט ומה שמלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות הוא לפי שאין לה קול כדאמר עולא התם:
