טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בעי רב מרי: כלב רץ אחריה מהו? – כלב הבית
"התקדשי לי בככר, תנהו לכלב אינה מקודשת, ואם היה כלב שלה מקודשת. בעי רב מרי: כלב רץ אחריה, מהו? בההוא הנאה דקא מצלה נפשה מיניה גמרה ומקניא ליה נפשה, או דלמא מצי אמרה ליה: מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן? תיקו" (קידושין, ח ע"ב).
פירוש: אמר לה "התקדשי לי בככר", אמרה לו: "תנהו לכלב" אינה מקודשת. ואם היה כלב זה שלה מקודשת. בעי [שאל] רב מרי: ואם היה כלב רץ אחריה לנשכה ואמרה לו "תן את הככר לכלב", מהו הדין? וצדדי השאלה: האם בההוא [באותה] הנאה דקא מצלה נפשה מיניה [שהיא מצילה את עצמה ממנו, מן הכלב] גמרה ומקניא ליה נפשה [גומרת בלבה ומקנה לו לנותן הככר את עצמה לקידושין], או דלמא מצי אמרה ליה [שמא יכולה לומר לו]: מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן [מדין התורה הלא חייב אתה להציל אותי] משום "לא תעמוד על דם רעך", ואינה חייבת לו דבר, ואינה מקודשת על ידי ככר זו? אף בעיה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] השאלה במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
נושא מרכזי: על הכלב כ"טורף".
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.
אגב הדיון ההלכתי העוסק בקידושי אשה הנמלטת מכלב נוכל ללמוד גם על התנהגותו. הגמרא מתארת מצב שבו כלב רודף אחר אשה "לנושכה" (רש"י) וכדי להצילה אדם זרק לעברו ככר לחם. על פי אחד מצדדי הספק בגמרא אותו אדם היה צריך להצילה מדין "לא תעמוד על דם רעך" ("מצי אמרה ליה: מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן") ומכאן שמדובר במצב של סכנה. הסכנה הנשקפת לאדם מכלבים נעה בין טריפה ועד לבהלה שהם גורמים בנביחתם או החשש מנשיכתם. בגמרא בעבודה זרה מסופר על כלבים הטורפים בני אדם (יח ע"א): "... הוו הנהו כלבי דהוו קא אכלי אינשי, שקל קלא שדא בהו, הוו קאתו למיכליה. אמר: אלהא דמאיר ענני, שבקוה, ויהבה ליה"(1). אמנם טריפה על ידי כלבים היא מצב קיצוני ואולי נדיר באופן יחסי(2) אך גם ללא זאת יש בהם סכנה כפי שאנו לומדים בגמרא בשבת (סג ע"א): "... כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו, שנאמר למס מרעהו חסד, שכן בלשון יונית קורין לכלב למס, רב נחמן בר יצחק אמר: אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ויראת שדי יעזוב. ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא, נבח בה כלבא, איתעקר ולדה. אמר לה מרי דביתא, לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה, אמרה ליה: שקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד"(3).
כלב בית - גזע טמסקן שטופח בכיוון דמיון לזאב צילם: Kirsten Dieks
הרחבה
במאמר "וכי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים" עסקנו במוצאם של הכלבים ובמאפייניהם. כאמור, הכלבים בוייתו מהזאבים ועדיין נותרו בהם מאפיינים רבים של אבות המוצא הטורפים וכמעט בכל אחד מהם ניתן למצוא נטייה טבעית כזו או אחרת להתנהגות טריפה. הזאבים הם טורפים יעילים המסוגלים לצוד בחבורות בעלי חיים גדולים כאיילים ממינים שונים. לעומתם הכלבים השתנו במהלך ביותם והפכו לטורפים לא יעילים אם כי כמה מהם עדיין מסוגלים לצוד בהצלחה. לא מפתיע אם כן שלעיתים הכלבים מציגים את מורשתם הגנטית ותוקפים אפילו בני אדם.
למעשה, רוב הגזעים טופחו על ידי האדם בכיוון המדגיש רק חלק מסוים מרצף התנהגויות הטריפה שנברר בהתאמה לייעודו של הגזע. התנהגות הטריפה השלמה כוללת מרכיבים רבים כמו ראייה, מעקב, רדיפה, נשיכת אחיזה, נשיכת הריגה, ביתור ואכילה. למשל, "כלבי רוח" מצטיינים בראייתם החדה ובמהירותם. "כלבי ריח" דוגמת הביגל והבסט (basset) מצטיינים במעקב אחר שבילי ריח. גזע הטרייר מצטיין בלכידה והריגה של מזיקים לא רצויים כעכברים וחולדות.
בכלבים אנו מוצאים התנהגות חברתית בעלת כללים נוקשים של היררכיה בין מעמדות. הכלב מזהה את בעליו כזכר השליט ומפגין כלפיו מחוות כניעה. הוא מתקיף אנשים זרים הנתפסים כחודרים לטריטוריה שלו או מאיימים על מעמדו בלהקה (בבית). אצל הכלבים נשמר אינסטינקט הסתרת האוכל, ניקויו מחול (גם כאשר למעשה הוא נקי והכלב מבצע תנועות סרק בלבד), התפלשות בהפרשות גוף לצורך סימון טריטוריה, מרדף אחר "טרף" בורח כמו למשל מכונית, אופניים או אדם רץ ועוד. אחד מהמאפיינים ששרדו בכלבים הוא ציד להקתי בדומה לזאבים. כלבים משוטטים עלולים להתלהק ולנהל אורח חיים של ציד. במסגרת זו הם עלולים לתקוף אף בני אדם. קיימים מצבים בהם כלבים תוקפניים במיוחד עלולים לפגוע באדם המאיים, לכאורה, על "מעמדם החברתי" גם כאשר הם אינם בתוך להקה. מדי פעם מדווחים כלי התקשורת על מקרים טרגיים בהם כלב הרג אפילו בן משפחה. בחרתי בדוגמה אחת שהתפרסמה בהארץ ONLINE בתאריך ח' באייר תש"ע:
להקת הכלבים שהרגה בני זוג בארה"ב, היא כנראה תזכורת לשבריריותה של הברית שנכרתה בין הכלב לאדם
מאת: שרון תיימר | אי-פי
בשבוע שעבר יצאו שני קשישים חביבים מג'ורג'יה לטיול ליד הבית. הם לא שבו אליו. חיות טרף רעבות חיסלו אותם: כלבים. ידידו הטוב ביותר של האדם מוכיח שוב - חברים יש רק באגד
להקת הכלבים שהרגה בשבוע שעבר בני זוג במדינת ג'ורג'יה, היא כנראה תזכורת לשבריריותה של הברית שנכרתה בין הכלב לאדם. אחרי הכל, העיקרון המרכזי שעומד בבסיס הברית הזאת הוא: "אנחנו נאכיל אתכם ואתם לא תהרגו אותנו". בתמורה, אנחנו אוהבים את הכלבים שלנו כמו בני משפחה, הופכים אותם לחלק בלתי נפרד מחיינו ומוכנים לשכוח שבעצם מדובר בחיה עם שיניים חדות, שעלולה להשתמש בהן אם פתאום מתעורר בה הדחף והדחף עלול להתעורר בקלות, אם לכלבים אין בעלים ואין ארוחות מסודרות. די מהר הם עלולים להפוך לדומים מאוד לאבותיהם, הזאבים, ולהתקבץ בלהקות כדי לצוד ולהתגונן ביחד. מבחוץ הם אולי נראים כמו חיות מחמד, אבל למעשה מדובר בחיות טרף. חוקרי המשטרה מאמינים שבני הזוג שוודר - שרי בת 65, ולותר בן 77 - הותקפו על ידי להקת כלבים משוטטים בדרך כפרית בצפון מזרח ג'ורג'יה בארצות הברית. לדברי החוקרים, הכלבים הרגו את שרי שיצאה לצעדת ערב, ופצעו אנושות את בעלה, שיצא לחפש אחריה. הרשויות המקומיות הרגו יותר מעשרה כלבים משוטטים, שככל הנראה היו חלק מהלהקה.
בארצות הברית כלבים הורגים בני אדם רק לעתים רחוקות. מחיר הדמים ל-2009 עומד כעת על מעט יותר מ-20 אמריקאים, פחות ממספר ההרוגים ממכת ברק. אולם נשיכות כלבים אינן נדירות. בכל שנה נושכים כלבים כ-4.5 מיליון בני אדם בארה"ב. לפי דיווחי המרכז לפיקוח על מחלות, כ-900 אלף מהם, מחציתם ילדים, נזקקים לטיפול רפואי, ויותר מ-31 אלף אמריקאים נזקקים לניתוחים פלסטיים לאחר תקיפות כלבים.
מנהל המרכז ליחסי בעלי החיים ובני האדם באוניברסיטת פנסילווניה, ג'יימס סרפל, אמר כי מספר נשיכות הכלבים נמוך ביותר, בהתחשב במערכת היחסים ההדוקה בין בני האדם לכלבים. "זה מפליא שהכלבים לא נושכים אותנו יותר", אמר. "כל כלב ינשוך אם יתגרו בו או יכאיבו לו. כל כלב יפגין תכונות של טורף, במיוחד אם יהיה רעב". ובכל זאת, הסטטיסטיקה מוכיחה שכלבים רבים נושכים את היד שמאכילה אותם. לפי המרכז האמריקאי לפיקוח ומניעת מחלות, אנשים המחזיקים בבתיהם שני כלבים או יותר, מסתכנים בתקיפה פי חמישה ממי שאין להם כלבים כלל.
בני משפחת הכלביים, פראיים או מבויתים, יכולים לתקוף בני אדם מסיבות שונות. הרצון להפוך את האדם למזון הוא רק אחת מהם. כלבים יכולים לתקוף בגלל בעיות רפואיות; בגלל תחושת בעלות על מזון או צעצועים; בשל פחדים - חלקם מולדים גנטית ואחרים הנובעים מחיברות גרוע עם בני אדם; בשל שינוי במטרת התקיפה - למשל כאשר כלב נלחם בכלב אחר ותוקף את האדם שמנסה להפריד ביניהם; או כאשר כלב מגן על טריטוריה מפני זרים.
עיקור או סירוס עשויים לעזור במקרים מסוימים, והם יפחיתו את האלימות כלפי כלבים אחרים, אולם לא ישנו את התנהגות הכלב כטורף כאשר מדובר, למשל, בלהקת כלבים התוקפים בני אדם, מסביר הווטרינר ד"ר ויין האנטהאוזן, שהיה בעבר יו"ר האגודה הווטרינרית לחקר התנהגות בעלי החיים. "העובדה שהכלב רואה באדם את מי שמספק לו את מזונו, אינה מספיקה כדי שייתן לו כבוד", הוא אומר. אדם שהתגורר בשכנות למשפחת שוודר שהותקפה בג'ורג'יה, סיפר שנהג להאכיל את הכלבים ומעולם לא נתקל בבעיה כלשהי. לדבריו, הוא לא מאמין שהם אחראים למותם של בני הזוג.
ד"ר בוני ביוור, לשעבר יו"ר אגודת הווטרינרים וראש צוות הפעולה בנושא תקיפות כלבים, אמרה כי לא הופתעה לשמוע שהכלבים לא תקפו את מי שהאכיל אותם אולם התנפלו על בני הזוג. "כלבים, גם בלהקות, מסתדרים עם מי שמאכילים אותם, אבל כשזרים נכנסים לטריטוריה שלהם או נועצים בהם מבטים, הסיפור שונה לחלוטין", אמרה. אחר כך הוסיפה, שלא היתה מופתעת לשמוע שהכלבים תקפו גם את מי שהאכיל אותם. "אני יכולה להביא אוכל למכלאת זאבים פעם אחר פעם, עד שמשהו משתבש, ואז - הלך עלי", אמרה ביוור.
חוקרים עדיין חלוקים בנוגע למועד שבו הכלבים בויתו. יש עדויות ודאיות לכך שהם נפרדו גנטית מהזאבים לפני כ-15 אלף שנה, אך ממצאים שונים מצמידים את הכלב לאדם בטווח שנע בין כמה עשרות אלפי שנים אחורה ועד לפני יותר מ-100 אלף שנה. ההבדל המרכזי לעומת הזאבים, הוא נכונותם של הכלבים להתרפק על בני האדם, אולם במובנים רבים הם קרובים מאוד לאבותיהם. אינסטינקט טריפה חזק היה המפתח להישרדותם של הכלבים כחיות בר. האנטהאוזן מסביר שככל שתכונה חשובה יותר להישרדותו של מין מסוים, כך קשה יותר לבטל אותה. בגזעים מסוימים - כלבי גישוש, כלבי ציד וכלבי רועים - הדחף לציד טופח ועוצב באמצעות הכלאות וזיווגים, כדי להשיג את ההתנהגות הרצויה לבני האדם.
הדחף לטרוף הוא אחת הסיבות שגורמות לכלבים לרדוף אחרי מכוניות, רוכבי אופניים ואנשים שיוצאים לריצה. ככל שמשהו נע מהר יותר, כך גדל הסיכוי שהוא יעורר את יצר הטריפה, אומר הנטהאוזן. הוא ממליץ לילדים שנתקלים בכלבים לעשות בערך מה שמומלץ לעשות כשנתקלים בדוב גריזלי: לעמוד ללא תנועה כמו עץ, או להתכרבל ולא לזוז כמו אבן - לא לזוז ולא ליצור קשר עין. אולם, נגד כלבים אפשר לעשות משהו שלא עוזר נגד דובי גריזלי - לטפס על עץ או לברוח למקום מקלט בזמן סביר.
"מחקרים מראים שבאופן כללי, מספר התכונות הזאביות שיש לכלב תלוי במידת הדמיון החיצוני שלו לזאב", אומרת ביוור, וטרינרית ומרצה במחלקה לרפואה ולכירורגיה של חיות קטנות באוניברסיטה לחקלאות והנדסה של טקסס. כלבי האסקי סיביריים ומלאמוט אלסקיים, למשל, קרובים יותר מבחינה גנטית לזאבים מאשר צ'יואווה או פודל. ככלל, כלבים מבויתים קרובים יותר לגורי זאבים מאשר לזאבים בוגרים, היא אומרת. כמו גורי זאבים, כלבים נובחים הרבה ותלויים במנהיגם.
לו בני האדם היו נפטרים מהכלבים, חלקם היו מסוגלים לצוד בחבורות ולשרוד, אומר ג'יימס סרפל. הדורות הבאים יתחילו כנראה להיראות כמו כלבי דינגו, הכלבים המבויתים שהתפראו באוסטרליה, "אבל אני משער שרובם ימותו, אם בני האדם לא יטפלו בהם".
(1) פירוש: ... הָווּ הָנְהוּ כַּלְבֵי דְּהָווּ קָא אָכְלִי אֱינָשֵׁי [היו שם כלבים טורפים שהיו אוכלים אנשים], שְׁקַל קָלָא שְׁדָא בְּהוּ, הָווּ קָאָתוּ לְמֵיכְלֵיהּ [לקח רגב אדמה השליך בהם, היו באים לאוכלו], אָמַר: אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי [אלוהי מאיר ענני]! שְׁבַקוּהּ [הניחוהו]. ראה דבר זה, וִיהָבָהּ לֵיהּ [ונתנה לו] את בת ר' חנינא בן תרדיון לר' מאיר.
(2) העובדה שטריפה היא מאורע נדיר משתמעת מהגמרא בכתובות (מא ע"ב): "והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא, האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכיל תרנגולי רברבי משונה הוא, ולא מגבינן בבבל וכו'" (פירוש: וְהָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ פַּלְגָּא נִיזְקָא קְנָסָא [ועכשיו שאמרת, ופסקת, שחצי נזק קנס הוא], הַאי כַּלְבָּא דַּאֲכַל אִימְרֵי [כלב זה שאכל טלאים], וְשׁוּנְרָא דְּאָכֵיל תַּרְנְגוֹלֵי רַבְרְבֵי [וחתול שאכל תרנגולים גדולים], הרי נזק מְשׁוּנֶּה הוּא ובתם משלם רק חצי נזק כמו בנגיחה, וְלָא מַגְבִּינַן [ואין אנו גובים אותו] בְּבָבֶל, משום שתשלום עבור נזק בלתי רגיל הוא קנס, ואין גובים קנסות בבבל, שאין בה דיינים סמוכים הרשאים לדון בדיני קנסות).
(3) פירוש: כּל הַמְגַדֵּל כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ הרי בכך הוא מוֹנֵעַ חֶסֶד מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ, שחוששים עניים להכנס לביתו, וכפי שֶׁנֶּאֱמַר: "לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד ויראת שדי יעזוב", שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִית קוראין לְכֶלֶב "לַמָּס". רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: המחזיק כלב רע אַף פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם, וכפי שֶׁנֶּאֱמַר בסוף אותו פסוק "וְיָרֵאתָ שַׁדַּי יַעֲזוֹב". ומסופר: הַהִיא אִיתְּתָא דְּעָיְילָא לְהַהוּא בֵּיתָא לְמֵיפָא [אשה אחת שהיתה הרה נכנסה לבית אחד לאפות] בתנור שבאותו בית. נָבַח בָּהּ כַּלְבָּא [כלב] שהיה באותו בית, אִיתְעֲקַר [ונעקר] וַלְדָּהּ. אָמַר לָהּ מָרִי דְּבֵיתָא [בעל הבית]: לָא תִּידְחֲלִי, דִּשְׁקִילִי נִיבֵיהּ וּשְׁקִילִין טוּפְרֵיהּ [אל תפחדי, שניטלו שיניו וניטלו צפרניו]. אֲמָרָה לֵיהּ [לו]: שְׁקוּלָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרַי [נטולה טובתך וזרוקה על הקוצים], כלומר, עתה כבר אין תועלת בדברי העידוד שלך כי כְּבָר נָד הוָלָד ממקומו וימות.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
