גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ב', מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף עז ע"א-ע"ב
בענין גיטה וחצרה באים כאחת
בגמרא (דף עז) דנו בהא דשנינו בריש פירקין: "הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת", ומסקינן בגמרא משום ד"גיטה וחצרה באין כאחד", והיינו, כי אף אם שבשעת הנתינה לא היתה החצר שייכת עדיין לאשה, כי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ונמצא שהחצר היא של בעלה ואין הנתינה בחצרה, האמנם שאם מתגרשת חוזרת החצר להיות ברשותה, הרי אין זאת כי אם אחרי חלות הגירושין, ואיך אפשר שתהיה חלות הגירושין כשנתינת הגט היא בחצר שלא שייכת לאשה, בכל זאת הסיקו שהגירושין חלים על ידי הנתינה לתוך חצר זו, היות שאם נימא שהגירושין חלים חוזר השדה להיות של האשה, נחשב הדבר כאילו החצר שייכת לאשה מיד כשנפל הגט לתוך החצר, וחלות הגט וקנין החצר חלים כאחת.
הקצות החושן (סי' ר סק"ה) יצא לדון, האם דין זה אמור גם בשטרי קנין, כגון כשאדם רוצה ליתן את חצירו לחבירו במתנה, וכותב שטר מתנה על השדה ונותן את השטר לתוך החצר, והנה מצד הנתינה לתוך החצר היה ראוי לומר שאין בזה שום קנין, כי השדה אינו שייך עדיין לחבירו, ונמצא שלא הגיע השטר לידו ורשותו של הקונה, אכן אם נימא שגם בשטרי קנין שייך לומר היסוד של גיטו וידו באין כאחת, חלה המתנה של החצר, כי היות שגם קנין החצר יבא בנתינה זו, נחשב הדבר כאילו היתה החצר ברשותו של הקונה מיד בנתינת השטר לתוכה, ונקנה השטר אל הקונה.
ומסיק הקצות שלא שייך דין זה רק בגט אשה ושחרור עבדים ולא בשטרי קנין, כי שונים הם דרכי הקנין בהם, כי בגיטי נשים ושטרי שחרור אין צורך כי אם שתהיה מציאות של נתינה ליד האשה והעבד, כמו שנאמר בגיטי נשים: "ונתן בידה" - נתינה בעלמא, ואין צורך כלל שיקנו את השטר בקנין גמור, ואף כשלא יתכוונו כלל לזכות את ניר השטר יחול הגט והשחרור. וראיה מוכחת לכך שאין צורך לזכות בקנין גמור את שטרי גיטין ושחרור, ממה שמצינו שגיטי נשים ושחרור עבדים חלים בעל כרחך של האשה והעבד, ואם צריכים לזכיה ממש הרי לא שייכת זכיה בעל כרחך, אלא ודאי שאין צורך כי אם לנתינה בעלמא ליד האשה והעבד, ודבר זה שייך אפילו בעל כרחם של האשה והעבד. ושונה הדבר בשטרי קנין, שאינם חלים כי אם לאחר זכיית השטר בזכיה גמורה, כמו שנאמר בשטרי קנין (ירמי' לב, יא): "ואקח את ספר המקנה", לקיחה זו היא מענין של קנין, שצריך שיזכה המקבל את שטר הקנין בדרך זכיה.
הבדל זה קובע גם כלפי הדין האמור של גיטו וידו באים כאחת, כי לא שייך דין זה כי אם בדברים שאין צורך בהם רק נתינה בעלמא לתוך רשותו של המקבל את השטרות, כי מאחר שאין צורך כי אם נתינה לרשות המקבל, מועיל גם כן רשות כזה שיהא שייך אל המקבל באמצעות שטר זה, שהרי אם יחול הגט או השחרור התקיימה שפיר הנתינה לתוך רשותו של מקבל הגט והשחרור - עכ"פ בשעת חלות הגט והשחרור. אולם, שונה הדבר בשטרי קנין, כי הקנין א"א שיחול אלא כשקונים תחלה את השטר, ואילו באותו רגע של קניית השטר עדיין לא היתה החצר ברשותו של הקונה, ואיך תקנה לו החצר כשעדיין החצר אינו שלו (וע"ע בזה 'אמרי בינה' דיני קנינים סי' כז; 'אמרי משה' סי' כה בארוכה).
שאלה כגון זו מצינו באחרונים לגבי מצות ארבעה מינים, כגון המקבל מחבירו לולב במתנה, או הזוכה בלולב מן ההפקר, והרי ביום הראשון של החג אין יוצאין בלולב שאינו שלו, וחייב לקנותו בקנין גמור, וכשמגביה את הלולב נקנה לו הלולב בקנין הגבהה, ועתה יש לדון האם באותה הגבהה יכולים לקיים גם כן מצות לולב, והיינו, שאותה הגבהה תעשה הן את הקנין והן את מצות נטילה, או לא, שתחלה צריך לזכות בו לקנין שיהיה שלו, ואחר כך יגביהו למצוותו. ובשו"ת 'הר צבי' (או"ח ח"ב סי' קו; וע"ע בשו"ת 'בנין שלמה' סי' מח) הביא שיש לדמות שאלה זו לסוגיין, שכשם שכלפי נתינת הגט לאשה בחצרה הדין הוא ש"גיטה וידה באין כאחת", כמו כן כלפי נטילת לולב נאמר שקנין הלולב ומצות נטילתו באין כאחד, ואם באותה הגבהה הלולב נכנס לרשותו לגבי קנין, הריהו ג"כ ברשותו כלפי לצאת יד"ח נטילת לולב שיהיה שלו בשעת ההגבהה.
לעצם הדבר, השאלה לגבי מצות לולב תלויה בחקירה אחרת בגדרי מצות לקיחת ד' מינים, כי הרבה אחרונים (ראה שו"ת משיב דבר ח"א סי' מ; חזו"א או"ח סי' קמט אות ב; ועי' ביכור"י סי' תרנב סק"י שהסתפק בזה) סוברים שמצות נטילת לולב אינה אלא האחיזה בארבעת המינים, ואילו ההגבהה אינה כלל חלקי מחלקי המצוה, ומשו"ה אם יהיה מעשה ההגבהה והנטילה באופן ובזמן שאין לצאת בו, כגון כשמגביהו לפני עלות השחר ומחזיקו בידו אחרי עלות השחר יוצא ידי חובתו, ואין צריכים להניחו ולחזור וליטלו, כי מעשה הנטילה אינו מחלקי המצוה. ולפי זה בנידון דידן ג"כ יוצאים יד"ח בנטילה הראשונה, שהרי בשעת האחיזה כבר קנה את הלולב, ואפילו אם לא היה הדין של גיטה וידה באין כאחת יוצאים יד"ח, כי הרי בשעת מעשה הנטילה אין צורך כלל שיהיה שלו, ולאחר שקונה את הלולב בהגבהה הריהו אוחזו בידו כשכבר קנה את הלולב.
אמנם, לאלו הסוברים (עי' שו"ת בנין שלמה שם; שו"ת מחנה חיים ח"ו סי נ בשם החת"ס) שגם מעשה הנטילה צריך שיהא באופן ובזמן שיכולים לצאת בו, כי יתכן שמעשה הנטילה הוא חלק ממעשה המצוה, לדידם שפיר יש לדון אם מעשה הנטילה העושה את הקנין עושה גם כן את מצות הנטילה, ושפיר יש לדמותו לגיטה וידה באין כאחת, כי כשם שכלפי הנתינה של הגט לחצירה, פועלים שני דברים בחדא מחתא, ופעולה זו שפועלת לגבי קנין החצר פועלת גם לענין אחר - הגירושין - שצריכה גם כן את רשותה, כמו כן פעולת ההגבהה שפועלת את קנין הלולב, פועלת גם כן כלפי מצות נטילת לולב שתיחשב כנטילה באופן שכבר קנה אותו.
