גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ד', מדור "עלי הדף"
מסכת קידושין
דף ב ע"ב

בענין אי נשים חייבות במצות זכירת ומחיית עמלק

דבר בעתו מה טוב לעסוק במסתעף מהא דאיתא בריש מכילתין (ב:): "דרכו של איש לעשות מלחמה, ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה" (וכ"ה ביבמות סה:). דהנה, בנוסף לכך יש גם איסור בדבר, כדאיתא במס' נזיר (נט.): "מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, ת"ל 'לא יהיה כלי גבר על אשה'". וזה שורש דברי 'ספר החינוך' במצות זכירת מעשה עמלק (מצוה תרג): "ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים - כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים". והיינו, דסובר שמצות זכירת מעשה עמלק מיתלי תלוי וקאי במי שנצטווה למחותו, כי זאת היא תכלית הזכירה, וכפי שכתב גם הרמב"ם ב'ספר המצות' (מ"ע קפט): "שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו, ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו, עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו...", וכן היא גם משמעות דברי הרמב"ן בפר' כי תצא (כה, יז): "שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו". וממילא לפי זה, נשים שלא נצטוו למחותו, שהרי 'אין דרכה של אשה לעשות מלחמה', גם לא נצטוו לזכור מעשה עמלק.

אמנם, ה'מנחת חינוך' (שם) כשדן בדבריו, כתב: "...גם מי עמד בסוד ה' יתברך אם הטעם מחמת הנקמה, דאפשר גזירת הכתוב שנזכור שנאתו מאיזה טעם, ואנחנו אין יודעים, ואפשר אף בביאת משיחנו שיכרת עמלק מכל וכל, ולא יהיה זכר להם, מ"מ הזכירה יהיה תמיד מצות עשה לזכור ולא לשכוח, על כן צ"ע דפוטר נשים ממצות עשה זו, ונראה דכל אישי ישראל חייבים כמו כל מצות עשה שאין הזמן גרמא, כן נראה". כיו"ב העיר בשו"ת 'תורת חסד' (ח"א סי' לז), וז"ל: "ואמנם סברתו אינה מוכרחת כל כך, שהרי מצות עשה דמחיית עמלק היא מצוה בפני עצמה, ומ"ע דזכירת עמלק היא מצוה בפני עצמה, וי"ל שמצות עשה זו דזכירת עמלק אינה תלויה כלל בזכרים שהם עושי מלחמה, אם לא נימא דכיון דבפרשת זכור כתיב 'תמחה את זכר עמלק' דרשינן, דמי שאינו מצווה במחייה אינו מצווה בזכירה גם כן, אבל ידוע דאין לדרוש כן מעצמינו".

גם בשו"ת 'בנין ציון' (החדשות סי' ח) הביא: "קבלתי מאדמו"ר הגאון ר' אברהם בינג זצ"ל הגאב"ד דק"ק ווירצבורג בשם רבו החסיד שבכהונה הגאון מו"ה נתן אדלער זצ"ל שהנשים חייבות, ושהקפיד שאפילו משרתת שלו הוצרכה לשמוע פרשת זכור... וטעמו נלע"ד, מפני שאינה מצות עשה שהזמן גרמא, שאין קפידא באיזו זמן שתקרא, כמש"כ המג"א (סי' תרפה) רק שיקרא פעם אחת בשנה, ולכן הוי כשאר מ"ע שאין הזמ"ג שנשים חייבות בהן. אמנם כעת ראיתי בספר החינוך שכתב: 'שנוהגת מצוה זו בזכרים, כי להם לעשות המלחמות ונקמת האויב ולא לנשים, עכ"ל. ולא הבנתי, שהרי מצות מחיית עמלק שנצטוו במלחמה, 'תמחה את זכר עמלק', היא עשה בפני עצמה - שמנה גם החינוך בפ"ע, ואם היא אינה בנשים למה לא תהיה מצות זכירת מעשה עמלק בנשים".

גם לגבי מצות מחיית עמלק, שכתב ה'חינוך' שנשים פטורות, מאחר שלא להן לעשות מלחמה, וכן כתב במצוה תר"ד: "ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם", העיר המנ"ח: "באמת מלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו כלה מחופתה, כמבואר בש"ס סוטה מ"ד ע"ב", והיינו, דששנינו שם, שבמלחמת מצוה "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". וכ"כ המנ"ח במצות מחיית עמלק (מצוה תרד): "צ"ע למה יפטרו נשים ממצות עשה זו דאין הזמ"ג, ומלחמה זו מבואר דאף כלה מחופתה" וכו' (וכן העיר בשו"ת תורת חסד שם).

אמנם, בעיקר ביאור המשנה שבמלחמות מצוה "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", יש להביא דברי ה'רדב"ז' על הרמב"ם (הל' מלכים פ"ז ה"ד): "אלא דקשה, וכי דרך הנשים לעשות מלחמה דקתני 'וכלה מחופתה', והא כתיב (תהלים מה, יד) 'כל כבודה בת מלך פנימה'. וי"ל, דהכי קאמר, כיון ד'חתן יוצא מחדרו' - 'כלה יוצאה מחופתה' שאינה נוהגת ימי חופה. ואפשר, דבמלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן, וכן המנהג היום בערביות". נמצא, שלפי ביאורו הראשון של הרדב"ז, גם הנשים אינן עושות כלום במלחמה, גם לא במלחמת מצוה, משום 'כל כבודה בת מלך פנימה', וכוונת המשנה היא, שמאחר שהחתן יוצא מחופתו למלחמה, גם ה'כלה יוצאה מחופתה', ואינה נוהגת מנהגי ודיני כלה. ולפ"ז אתי שפיר שיטת החינוך, כי גם במלחמת מצוה אין הנשים יוצאות.

אכן, גם לביאורו השני של הרדב"ז, ש"במלחמת מצוה הנשים היו מספקות מים ומזון לבעליהן", ואין כוונת התנא שהן עצמן יוצאות למלחמה, יש לדון אם יעלו יפה דברי ה'חינוך', כי יתכן שסוף סוף אינן יוצאות למלחמה, אין להן חלק במלחמת ובמחיית עמלק, אולם יש מקום לומר, כי היות שהן עוזרות במלחמת מצוה, יש להן חלק במצוה זו. ויש להביא לזה המשך דברי ה'בנין ציון' (שם): "ואם היא אינה בנשים, למה לא תהיה מצות זכירת מעשה עמלק בנשים, אף שלא בנות מלחמה נינהו, עכ"ז אפשר שזכירת השנאה תהיה תועלת למחייתו, ומעשה אסתר יוכיח, וכן נס חנוכה ע"י יהודית שבשנאתה לאויב בא על ידה תשועה לישראל, וביעל כתיב (שופטים ה, כד) 'תבורך מנשים יעל מנשים באהל תבורך', שדרשו חז"ל על אמהות, הרי כמה גדולה נחשבה התשועה שבאה על ידה במיתת סיסרא, ולמה לא תהי' זכירת מעשה עמלק לעורר השנאה גם בנשים לתועלת מצות מחייתו". נמצא שכל שיש תועלת מן הנשים למצות מחִייתו, הגם שתהיה בעקיפין, נחשב שיש להן חלק במצוה זו, ושפיר אפ"ל שנצטוו במצות מחיית עמלק, וכתוצאה מכך גם במצות זכירת עמלק (ראה עוד קובץ 'אוהלים' עמ"ס מגלה, עניני מגלה ופורים, סי' ב פסקי מהרי"ל דיסקין בזה).