גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תרצ"א, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף פא עמוד ב
בענין איסור הכנסת חולין בעזרה -
ואם מותר לכהן להיכנס לעזרה בבגדי חול?
הרמב"ם (הל' שחיטה פ"ב ה"ג), לאחר שהאריך בדיני איסור שחיטת חולין בעזרה, מסיק: "ולא בהמה וחיה בלבד, אלא כל החולין אסור להכניסן לעזרה, אפילו בשר שחוטה או פירות ופת". מבואר, שמלבד איסור שחיטת חולין בעזרה, עצם הכנסת חולין לעזרה - אסורה. ונושאי כליו הביאו כמה מקורות בש"ס לאיסור זה (עי' כס"מ; מל"מ ומגיד משנה להר"י כלץ שם), ואחד מהם הוא מסוגיין (פא ע"ב), במה שדנו בענין ספק ביכורים, כגון לוקח שקנה מחבירו אילן אחד - לר"מ שמסופק בזה אם הקנה לו המוכר גם את קרקע האילן, ולרבנן - כשלוקח שני אילנות - שמסתפקים אם קנה גם את הקרקע, ואילו חיוב ביכורים אינו כי אם כשקנה גם הקרקע, ובכגון דא כשמפריש ביכורים הרי הם ביכורים מספק. והקשו בגמ': "
וליחוש דדלמא לאו ביכורים נינהו, וקא מעייל חולין לעזרה" (עי"ש המשך הגמרא). משמע שעצם הכנסת חולין בעזרה - גם ללא שחיטה - אסורה.
הראשונים נחלקו בדין זה אם הוא מן התורה או מדרבנן. הרשב"ם הביא שתי השיטות, וז"ל: "דלמא לאו בכורים נינהו... וקמעייל חולין לעזרה ודרשינן בסיפרי 'כי ירחק ממך המקום וזבחת' (דברים יב, כא) - 'בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום חולין שלך', וה"ה לכל הבאת חולין בעזרה שאסור (הרבה ראשונים הוכיחו מסוגיין שאיסורו מה"ת, דאל"ה היאך הקשו "וליחוש דדלמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה", הלא אם יש להסתפק בחיוב בכורים מה"ת, "לא אתי דרבנן ודחי דאורייתא", עי' בארוכה בדברי הרמב"ן בסוגיין ובחולין קל: ד"ה אי; רשב"א כאן ובחולין שם; ריטב"א ותוס' חולין שם; וכן בתוס' הרא"ש חולין שם; ועי' תוס' רי"ד בסוגיין). אי נמי, מדרבנן - דלמא איכא דחזי ליה דנוהג בהן מנהג חולין כדינן, וסבור קדשים הן הואיל ואייתינהו בעזרה, ואתי לזלזולי בקדשים" (עי' ריטב"א, שט"מ בשם הרא"ש ותוס' רי"ד בסוגיין).
והנה בעצם האיסור נחלקו הראשונים, כי מדברי הרמב"ם נראה שבכל ענין אין להכניס חולין לעזרה, שאוסר להכניס אפילו בשר שחוטה ופירות ופת. וכן יש להוכיח מרש"י (פסחים סד: ד"ה תפיסה). והרבה ראשונים (עי' תוס' בסוגיין ובחולין שם, וכ"כ שאר הראשונים בסוגיין ובחולין שם) חולקים וסוברים שהאיסור אינו כי אם כשמביא חולין לעזרה דרך עבודה, כגון שעושה בו הגשה ותנופה, כמו בביכורים הטעון תנופה והגשה על גבי המזבח, והחידוש בדין זה הוא שלא רק שחיטת חולין בעזרה אסורה, אלא גם שאר עבודות בחולין אסורים בעזרה, ואילו הריטב"א (חולין שם) כתב בדעת הרמב"ם לחלק, שבדבר שעושים בו מעשה הקרבה האיסור הוא מה"ת, ואם לא עושים בו מעשה הקרבה האיסור אינו אלא מדרבנן.
אחת ההוכחות שהוכיחו הראשונים שאין האיסור בכל ענין היא, "דאם לא כן לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזרה, וגם ישראל לא יכנס בעזרה" (עי' תוס' בסוגיין ובמנחות כא: ד"ה חולין ובתמורה כג. ד"ה אוכלין; רשב"א בסוגיין ובחולין שם, ר"ן וריטב"א בסוגיין ובחולין שם; תוס' הרא"ש חולין שם).
הרי לפנינו שתי קושיות חזקות נגד אלו האוסרים להביא חולין בעזרה בכל ענין. האחת, ממה שמצינו שישראל מותר להכנס לעזרה לצורך, כמו ששנינו (כלים פ"א מ"ח): "עזרת הכהנים מקדשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה", וישראל הוא בגדר חולין כלפי דין זה, ומדוע אין בכניסתו משום איסור הכנסת חולין לעזרה (ומכניסת כהן לעזרה לא הקשו, כי כהנים הם בגדר קודש לגבי דין זה). ולתרץ קושיא זו י"ל, דיתכן שבני אדם אינם נכללים בנושא זה כלל, ולא שייך לכללם בגדרי קודש וחולין, לא הכהנים הם בגדר קודש - כי מי הקדישם, ולא הישראלים בגדר חולין - כי לא שייך להקדישם לשמים, ואיסור חולין בעזרה שייך כי אם בדברים שאפשר לעשותם הקדש.
קושיא נוספת הקשו, היאך נכנס כהן לעזרה בבגדי חול (עי' הגהות הרמ"ך על הרמב"ם שם), וגם הישראלים שנכנסו לעזרה היו לבושים בבגדי חול, והלא הכנסת הבגדים נחשבת כהכנסת חולין לעזרה. ומובן שלשיטה זו שאין האיסור אלא מדרבנן לא קשה קושיא זו, שהרי במקום שלא אפשר לא גזרו, כי מה ילבש הישראל כשיצטרך להכנס לעזרה, לכן לא גזרו איסור זה על לבישה כלל (עי' ריטב"א חולין שם שתירץ כן).
יש שרצו לתרץ קושיא זו, עפ"י המשנה (נגעים פי"ג מ"ט): "מי שנכנס לבית המנגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידיו, הוא והן טמאין מיד. היה לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו, הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהה כדי אכילת פרס", הרי שאם היה האדם לבוש בבגדיו לא מתקיים בבגדיו מה שנאמר בנגעי בתים (ויקרא יד, מו): "והבא אל הבית", כי הבגדים בטלים אל גוף האדם, וכמו כן לגבי הכנסת בגדים לעזרה, כשהם לבושים על האדם אינם נקראים שנכנסו לעזרה (עי' בארוכה עזרת כהנים עמ"ס מדות פ"ב מ"ו אות ו; בית האוצר להגר"י ענגל ח"ב מע' ב-ג אות יז).
ועדיין יקשה לפי זה, שאם כן יצטרך הכהן ללבוש בגדי כהונה חוץ לעזרה, כי אם יכנס בבגדי חולין ויסירם בעזרה להתלבש בבגדי כהונה, יעבור על איסור זה, כי כשמסירם מעליו הבגדים כבר אין בטלים לגופו.
ויתכן, שלדעה זו אה"נ נכנסו הכהנים בעזרה כשהם לבושים כבר בבגדי כהונה, דאל"ה יש בזה איסור הכנסת חולין לעזרה. ויצויין שיש דעה, שמצד מצות לבישת בגדי כהונה חובה היא על הכהנים שיהיו לבושים בבגדי כהונה כל זמן שהם שרויים בקדש, ולא רק בזמן העבודה, וכ"כ הראב"ד בפירושו על תו"כ (פר' שמיני פ"א ברייתא ה, וע"ע השגות הראב"ד פ"ח מהל' כלי המקדש הי"א), וגם ללא הדין של חולין בעזרה היו חייבים ללבוש הבגדים קודם כניסתם בעזרה.
