קנין חליפין / הרב הלל לוין
קידושין דף ג ע"א-ע"ב
מתוך: 'שחרית' העתון הדיגיטאלי היומי של הציבור החרדי
בסוגיא מתבאר שאשה לא נקנית בקנין חליפין לבעלה.
התוספות רי"ד מעלה תמיהה גדולה, שהרי אם נתן לאשה סודר שיש בו שוה פרוטה, מדוע שלא תתקדש מחמת שוויו ככל קנין כסף, ומה נגרע בכך שנמסר בתורת חליפין. ולכן ייסד, שבאמת אם נתרצתה להתקדש בסודר זה עצמו, אכן היא מקודשת, וכל החסרון בסוגיא הוא משום שנתחייב לה מנה לקידושין ונתן לה סודר שלא תוכל לחזור בה מכך, ובזה אמרו שאינה מקודשת כיון שהמנה עצמו טרם הגיע לידה.
אך הגר"ש שקאפ תמה בענין, שאם כוונתו שתהיה מקודשת בתורת כסף, הרי לא נתכוונו שניהם לקנין כסף אלא לקנין חליפין, וקנין חליפין עצמו מנין שיועיל באשה.
ומכוח זאת חידש, שבאמת הרי היא מקודשת מתורת כסף, אלא שבעוד שבכל הקניינים צריך שתהיה כוונה לקנות באותו קנין, חלוק קנין כסף ביסודו משאר קנינים, שמועיל לקנות בו אף בלי כוונה שמתכוין לקנות בכסף. ולכן בנידון זה אף שאמר לה שתקנה סודר זה בתורת חליפין ולא נתכוונו לקנותו בתורת כסף, תהיה מקודשת מדין כסף, כיון שהכסף קונה אף בלא כוונה לקנות בו, אבל אם התחייב לה מנה לקידושיה, ורק נתן לה הסודר שלא תוכל לחזור בה, נמצא שלא התרצתה לקידושין אלא בשביל המנה, ומאחר שהמנה עצמו לא ניתן לה, לכן אינה מקודשת.
הגדיל לומר הגר"ח מבריסק, בביאור דעת ר"ת בסוגיא, שבניגוד לשאר הקניינים - שבהם עיקר הקנין הוא מעשה קנין עצמו, שהוא מחיל הקנין בפועל - קנין חליפין נגמר ע"י דעת הקונה והמקנה בלבד, והמעשה נועד רק לבטא גמירות דעתם.
ולכן ייסד תלמידו ה'ברכת שמואל' בדעת הרמב"ם שפסק שאף שחכמים תיקנו קניינים לקטן, לא תיקנו לו קנין חליפין, וזאת משום שתקנת חכמים אִיפשרה לקטן לקנות למרות חסרון הדעת שלו - רק בקניינים שבהם המעשה עיקר, אך בחליפין שעיקרו הדעת, אין דעת לקטן, ולא יוכל לקנות בו.
