הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תוספת סבוראים

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

קידושין ג ע"א

 

בכסף. מנ"ל?

 

1.
חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף ג עמוד א

קבלנו מרבותינו ז"ל דכולה סוגיין עד הכא דבתר הוראה היא ומדרב הונא גאון ז"ל מסורא איהו תני ליה, ואיהו דאסר כנתא, וביומוהי תקינו תקנתא דמורדת דנהיגי בה גאונים ז"ל.

2.
ושם בהערות המהדיר 167-166:

באגרת רב שרירא גאון מובא באוצה"ע איתא דסוגיא דרבנן סבוראי היא
מריש מכילתין ועד סוגיא דבכסף מנלן [להלן ג ב].
גם ברמב"ן כתב מר רב הונא גאון,
אמנם באגרת רש"ג הנ"ל איתא דהוא מרבנן סבוראי, וראה בעיטור שער הכשר הבשר [הל' דם] בשער החדש אות צ"ח שעמד בזה,
וכתב שבעל העיטור "בקבלתו הנאמנה ידע כי רב הונא מסורא תיקן זה", דהיינו שאינו מ ן הגאונים אלא מרבנן סבוראי,
וכן הרמב"ן כאן בסוף הדבור כתב שסוגיא זו היא מרבנן סבוראי, וא"כ סותר דבריו תכ"ד,
אלא שכבר נודע שכמה מרבנן סבוראי כונו גם הם בתואר גאונים.

ראה גם ב"מתיבתא", הערה ד.

3.
כלומר, הגמרא מתחילה לדון "בכסף מנלן" למרות שכבר דנה בכך לעיל בדף ב, בתחילת המסכת. ולכן, הוא מסביר, שלעיל מדובר בתוספת של הסבוראים או של הגאונים.

3.1
מה שעדיין לא ברור מהאמור לעיל מדוע באמת הוסיפו חכמים שאחרי התלמוד את הסוגיה לעיל.

3.1.1
אולי הסבוראים רצו להדגיש בתחילת המסכת את לימוד הגזירה שוה כדי ללמדנו את חשיבות תוקפם של דברי סופרים - לפי שיטת הרמב"ם. ראה מה שכתבנו לעיל על קידושין דף ב.

4.
רש"י מסביר יותר בפשטות:

רש"י מסכת קידושין דף ג עמוד ב:

בכסף מנלן - הכא עיקר ולעיל /קידושין דף ב) אגב גררא נקיט ליה לתרוצי לשון קנין דמתני'.

כלומר, בדף ב הגמרא הביאה את הדרשה של קנין כסף "רק" לצורך בירור לשון המשנה "האשה נקנית", ולא לצורך מציאת המקור לתוקפם של קידושי כסף.

4.1
ומצינו הרבה פעמים בש"ס, שמובאות סוגיות דומות במקומות שונים, כאשר אחת מהם בלבד היא הסוגיה העיקרית. ובאותם מקרים שמדובר שה"כפילות" מובאת באותה סוגיה ממש הרי כשהגמרא מרחיבה את הדיון [מקביל לדף ג בסוגייתנו] היא פותחת בביטוי "אמר מר" או בביטוי "גופא" שאולי היה מתאים בסוגייתנו - לפי רש"י.

4.1.1
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות

רסח. גופא. לפעמים כשמביא התלמוד איזה ברייתא או מימרא במקרה, אחר כך עושה ממנו עצם דרוש להרחיב הביאור, וזה לשון 'גופא', רצה לומר עצם דלעיל היה במקרה, השתא הוי עצם. ולפעמים אומר: 'אמר מר'.

4.1.2
הביטוי "אגב גררא" עצמו - 3 מופעים בש"ס [בשתי סוגיות נפרדות]

4.1.3
ואולי יש לחדש שהביטוי "אגב גררא" שמוזכר בש"ס הוא עצמו תוספת סבוראים.

4.2
האם רש"י לא מקבל את העניין של תוספת הסבוראים שמובא - לעיל - בראשונים? ואולי רש"י רואה את הכל כיחידה אחת, כי הסבוראים שיבצו את דבריהם בתוך מהלך הסוגיה [?]. 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)