הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
עידי מסירה כרתי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין פו ע"ב
ר' אלעזר אומר: אף על פי וכו'.
אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר' אלעזר בגיטין.
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אף בשטרות.
מבנה הסוגיה:
ר' אלעזר אומר: אף על פי וכו'.
1.
דעת רב יהודה בשם רב:
אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כר' אלעזר בגיטין.
הלכה כרבי אלעזר [מדובר בתנא רבי אלעזר בן שמוע מתלמידי רבי עקיבא] שעידי מסירה כרתי בגיטין [וכנראה מתכוון לומר גם "אבל לא בשטרות"].
2.
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: אף בשטרות.
דעת רב יהודה בשם שמואל שהלכה כרבי אלעזר שעידי מסירה כרתי גם בגיטין וגם בשטרות.
3.
עד כאן נראה שיש לפסוק כשמואל שהלכה כרבי אלעזר גם בשטרות,
שהרי לגבי גיטין גם רב וגם שמואל מסכימים שהלכה כרבי אלעזר שעידי מסירה כרתי, והם נחלקו אם כך ההלכה היא גם לגבי שטרות. ומכיון שדיני שטרות הם בכלל דיני ממונות, והכלל הוא שבדיני ממונות הלכה כשמואל נגד רב. [ראה להלן בדעת הרמב"ם]
4.
ורב סבר בשטרות לא? הא קתני: וגובה מנכסים משועבדים!
הגמרא מקשה, שהרי במשנתנו נאמר במפורש שדינו של רבי אלעזר תקף גם לגבי שטרות, וכיצד רב לא סובר כך - שהרי גם הוא פוסק כעיקרון כרבי אלעזר!
5.
עונה הגמרא:
רבי אלעזר תרתי אמר, ורב סבר כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
נכון שרבי אלעזר עצמו סובר שעידי מסירה כרתי גם בגיטין וגם בדיני שטרות אבל "רב" חולק עליו בעניין שטרות!
5.1
הגמרא בודאי מסתמכת כאן על הכלל של "רב תנא הוא ופליג".
6.
יוצא לכאורה שרב ושמואל נחלקו האם לקבל את כל דברי רבי אלעזר או רק את חלקם - לגבי גיטין.
7.
אמנם יש אפשרות לומר שהם נחלקו מה היתה גירסת משנתנו בדעת רבי אלעזר [ראה "שוטנשטיין", הערה 23]. אבל לא כל כך מתאים לדברי הגמרא לעיל בסעיף 5.
8.
וכן אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' אלעזר בגיטין;
רבי יהושע בן לוי היה תלמידו של "רבי", ואף היה רבו של רבי אלעזר [עליו מדברת סוגייתנו], ולכאורה אף קדם במעט ל"רב".
ודעתו תואמת לדעת רב לעיל.
8.1
לפי הנ"ל, מדוע הוא מוזכר אחרי רב ושמואל?
בפשטות יש ליישב, מפני שדבריו מובאים על ידי אמורא יותר מאוחר - "רבי יעקב בר אידי", שהיה תלמידו של רבי יוחנן.
9.
דעת רבי ינאי:
ורבי ינאי אמר: אפילו ריח הגט אין בו.
ורבי ינאי לית ליה דר' אלעזר?
הכי קאמר: לרבנן, אפילו ריח הגט אין בו.
"רבי ינאי" היה בבית דינו של "רבי", וכאן מובא, שהוא הסביר את דעת רבנן [ה"תנא קמא" במשנתנו]. מלשון שאלת הגמרא כאן משמע, שהגמרא אומרת שרבי ינאי כן פוסק כרבי אלעזר באופן כללי, אבל בכל זאת לא ברור האם הוא מסכים לדעת רב או לדעת שמואל.
9.1
משמע מהגמרא, שהוא מסביר את דעת רבנן למרות שהוא לא פוסק כמותם.
9.2
אולי אפשר לומר שהסברת דעה מסויימת אינה מוגדרת כ"שקיל וטרי אליביה", כלומר לא מתאים לכלל שדיון לפי דעה מסויימת מוכיח שכך סובר מי שדן בסוגיה.
9.3
ונראה לי לחדש: רבי ינאי באמת פוסק כרבי אלעזר, אבל בזה שהוא מנמק את דעת רבנן הוא מלמדנו שיש לפסוק כרבי אלעזר רק ב"מינימום", כלומר, כרב - לעיל בסעיף 1 - שהלכה כרבי אלעזר בגיטין ולא בשאר שטרות.
9.4
ולגבי שאלתנו לעיל בסעיף 8.1 ניתן לומר, שדבריו הובאו אחרי דעת רב ושמואל כדי ללמדנו שדבריו מהוים את המקור לדברי רב.
10.
וכן אמר ר' יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש: הלכה כרבי אלעזר בגיטין;
כדעת רב - לעיל בסעיף 1.
11.
ור' יוחנן אמר: אפילו ריח הגט אין בו.
לימא, ר' יוחנן לית ליה דר' אלעזר!
הכי קאמר: לרבנן, אפילו ריח הגט אין בו.
דומה מאד לאמור לעיל בסעיף 9-9.3.
11.1
מדוע דבריו לא הובאו לפני דעת ריש לקיש, גם מפני שהיה גדול ממנו, וגם כדי להצמיד את דעתו לדעת רבי ינאי שהיה רבו של רבי יונן וסובר כאן כדעתו?
12.
שלח ליה ר' אבא בר זבדא למרי בר מר, בעי מיניה מרב הונא:
הלכה כר' אלעזר בגיטין, או אין הלכה?
אחרי שהובאו כבר כל השיטות לעיל מדוע יש לברר מהי דעת רב הונא?
12.1
ובכלל, מדוע דבריו מובאים דרך סיפור מעשה ולא באופן ישיר כמו שהובאו דברי שאר האמוראים?
12.2
אדהכי נח נפשיה דרב הונא,
הגמרא מספרת שבינתיים נפטר רב הונא.
מדוע פרט זה חשוב?
12.3
נראה לי שיש כאן רצון לברר מה בדיוק אמר רב, שהרי את ההלכה בשם רב - לעיל בסעיף 1 - אמר רב יהודה, וכאן מדובר ברב הונא שהיה גם הוא תלמיד מובהק של רב.
אמר ליה רבה בריה, הכי אמר אבא משמיה דרבא: הלכה כר' אלעזר בגיטין,
ואמנם כאן מדגיש רבה בנו של רב הונא, שאביו - רב הונא - אמר בשמו של רב [ולא בשמו של "רבא"], שהלכה כרבי אלעזר בגיטין - כדברי רב יהודה - לעיל בסעיף 1.
12.4
ורבותינו הבקיאין בדבר הלכה, משום רבינו אמרו: הלכה כר' אלעזר בגיטין,
דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כר' אלעזר בגיטין.
כנראה שרבה בנו של רב הונא אמר שגם רב חמא בר גוריא אמר כך בשם רב. ואת רב חמא בר גוריא מכנה רבה בנו של רב הונא כ"רבותינו הבקיאין בדבר הלכה".
12.5
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב חמא בר גוריא
רב חמא בר גוריא -
אמורא בבלי בדור השני. תלמידו המובהק של רב והרבה למסור בשמו (ירו', יבמות פ"ד הט"ו: בבלי שבת דף י"א ע"ב). למד גם לפני שמואל (ב"ק דף צ"ט ע"ב). רבים קיבלו ממנו וביניהם רב חסדא (מנחות דף ע"ח ע"א), ר' חלבו (שבת דף ל"ז ע"א) ורבה (עירובין דף ע"ט ע"ב).
כנראה שרב חמא בר גוריא היה מוסמך למסור הלכות בשם רב.
ובאמת ברוב הפעמים - 50 מופעים - שדבריו מובאים בש"ס הם מובאים בשם רב.
12.6
הביטוי "הבקיאין בדבר הלכה" - ביטוי יחידאי בש"ס [פעמיים בסוגייתנו].
12.7
לאור הנ"ל נראה לי לומר שאותו חכם - רב חמא בר גוריא - היה נאמן ומוסמך לומר מה היתה הכרעתו הסופית של רב.
וזוהי משמעות הביטוי "רבותינו הבקיאין בדבר הלכה"!
13.
איכא דאמרי: וחברינו הבקיאין בדבר הלכה ותלמידי רבינו, משום רבינו אמרו: הלכה כרבי אלעזר בגיטין,
דאמר רב חסדא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב:
הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
לפי ה"איכא דאמרי" רב חסדא הוא זה שמסר את ההכרעה של רב בסוגייתנו, והוא - רב חסדא - מוגדר כ"חברינו הבקיאין בדבר הלכה"!
13.1
נראה לי שיש כאן דיון מרתק, מי מוסמך ביותר למסור הלכה בשם רב, "רבותינו" או "חברינו".
14.
הגמרא ממשיכה:
וכן כי אתא רבין, אמר ר' אלעזר אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין.
דור נוסף שאמרו בשם רב - כבסעיף 1 לעיל.
15.
מעניין, שאף אמורא לא אמר במפורש שהלכה כרב בגיטין ולא בשטרות! - להבדיל מדינו של שמואל.
15.1
ואולי מתאים להערתנו לעיל בסעיף 7, שנחלקו מה היתה גירסת רבי אלעזר.
16.
מכל מהלך הסוגיה לעיל משמע שעורך הגמרא פוסק כרב נגד שמואל,
ואם נאמר שדיני שטרות הם "דיני" צריך לפסוק כשמואל - ראה לעיל בסעיף 3.
16.1
אבל אם באמת נחלקו מה היתה גירסת רבי אלעזר הרי שבכגון זה ניתן לפסוק כרב - כמשמע בסוגייתנו.
17.
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק יא הלכה ב:
לוה שכתב שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר, וכן אם כתב שטר אף על פי שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף
ויקראו אותו העדים ד שנמסר בפניהם,
ויש מן הגאונים שהורה שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם.
18.
הגהות מיימוניות הלכות מלוה ולוה פרק יא הלכה ב:
[ד] כר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי:
19.
מגיד משנה הלכות מלוה ולוה פרק יא הלכה ב:
[ב] לוה שכתב בכתב וכו'. זה מוסכם בגיטין פרק המגרש (גיטין דף פו / דף פ"ו):
וכן אם וכו'. זה מחלוקת האמוראים בגמרא בגיטין פרק המגרש אם הלכה כר' אליעזר שאמר עדי מסירה כרתי ועושין שטר גמור או אין הלכה כמותו אלא בגיטין בלבד ולא בשאר שטרות
ודעת רבינו כדעת רבותינו הצרפתים ז"ל שפסקו כר' אליעזר אף בשאר שטרות
וכן מוכיח עובדא דמתני' דהוו חתימי עליה תרי גיסי פרק זה בורר
וכן מוכחת הסוגיא שבסוף גט פשוט
וזה דעת בעל העיטור ורובי המפרשים ז"ל
אבל בהלכות כתוב הלכתא כר' אליעזר בגיטין משמע אבל לא בשטרות והראשון עיקר...
מסקנה: לפי הרמב"ם הלכה כרבי אלעזר שעידי מסירה כרתי גם בגיטין וגם בשאר שטרות.
