אלא מעתה בת אחיו לא ישא
גיטין פג ע"א
"נענה רבי טרפון ואמר: הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו, ומת בלא בנים, לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה? - עוקר? איהו עקר?!... אלא גורם לעקור דבר מן התורה. גורם? - אלא מעתה, בת אחיו לא ישא, שמא ימות בלא בנים, ונמצא גורם לעקור דבר מן התורה?! - היינו פירכא".
הקשה רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס:
"אלא מעתה בת אחיו כו' היינו פירכא. לא זכיתי להבין, דאינו מהדומה, דהתם לא נופלת לפניו ליבום ולא הוי עקירה מה שאין כן בתנאי דנופלת לפניו ליבום דהא הגט התירה גם ליבם אלא דא"א לו ליבם דאז יעקר התנאי ויתבטל הגט וכמ"ש תוספות לעיל (דף פב ע"ב ד"ה אפילו) דמהאי טעמא אינה פוטרת צרתה דלא דמי לאחות אשה דאכתי לא הוי ערוה עד שתבעל. ובזה כיון דזקוקה לו ואף על פי כן אינו יכול לייבם מחמת תנאו זהו הוי גרם עקירת המצוה וצלע".
קושיתו היא שבמשנה הראשונה ביבמות מבואר שאם בתו היתה נשואה לאחיו שמת אין כאן מצות יבום כלל ולכן אין גם מצות חליצה. ואילו במקרה שהעלה רבי טרפון עדין קיימת מצות היבום, אלא שאי אפשר לקיימה כי אז, ורק אז, יתברר למפרע שאין כאן מצוה אלא איסור אשת איש. ולכן יצטרך לחלוץ שהרי עומדת לפניו ליבום, וקושיית רבי טרפון היא שמכל מקום "חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא" (מסכת יבמות דף כא ע"א), והריהו גורם לעקירת עיקר המצוה.
ומה יענה רבא לקושית רבי עקיבא איגר?
שתי תשובות בדבר, וכך יענה: להבנתך רבי עקיבא איגר שקיים חילוק בין שני המקרים, המקרה שהובא: "בת אחיו לא ישא", אינו בדוקא. המקרה נבחר להיותו הראשון שבתחילת מסכת יבמות, אולם יתאים יותר להקשות: "אלא מעתה, היה אחיו ממזר לא ישא אלא גיורת?!", במקרה כזה של חייבי לאוין והוא הדין בחייבי עשה, היא נופלת ליבום ולכן זקוקה לחליצה (מסכת יבמות דף כ ע"א).
ואולם, ימשיך רבא, אני כן נקטתי במקרה של בת אחיו, כי לדידי אין הבדל משמעותי בין המקרים. גם כאן וגם כאן התורה רצתה שתתקיים מצות יבום – וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל (דברים כה, ו), והדבר נמנע רק משום שאם היה מתבצע – היתה נעברת עבירה. ודי בכך להוכיח שלמרות שהתורה חפיצה במצות יבום, אין שום איסור לגרום מראש שיווצרו מצבים שלא ניתן לקיימה.
והראיה לכך כדברי הרמב"ן בבראשית לח, ח: "ובבראשית רבה (פה, ה) אמרו כי יהודה התחיל במצות יבום תחלה, כי כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו. וכאשר באתה התורה ואסרה אשת קצת הקרובים, רצה הקדוש ברוך הוא להתיר איסור אשת האח מפני היבום, ולא רצה שידחה מפניו איסור אשת אחי האב והבן וזולתם". תמר נתיבמה על ידי אבי בעלה, ונתקיימה בזה מצות יבום. ומשום כך בירכו כל העם והזקנים את בועז: וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת (רות ד, יב), כי גם רות כתמר הערימה בתחבולות כדי לקיים מצוות יבום שלא באמצעות אח, לכן ראויה היא שבנה יבורך כמו פרץ שנולד גם הוא במצות וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. ולמרות שיבום האב היה מצוה גדולה – לאחר שנאסרה אשת הבן במתן תורה כבר לא ניתן לקיים בה מצות יבום. מכאן שהמצוה "נדחתה" ולא "הותרה", למרות שבפרטי הדין קבעה התורה שמעתה: "כל שאינו עולה לייבום - אינו עולה לחליצה" (מסכת יבמות דף ג ע"א), וכביכול אין מצוה כלל.
