הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אם תמצא לומר
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין פג ע"א
בעי אביי: אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון, וחזר ואמר לה לראובן ושמעון, מהו?
מי אמרינן מאי דאסר שרא,
או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר?
אם תמצא לומר
מאי דאסר שרא, לראובן מהו?
לראובן והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר לראובן - משום דפתח ביה,
או דלמא לראובן דוקא?
ואם תמצא לומר לראובן דוקא, לשמעון מהו?
לשמעון וה"ה לראובן, והאי דקאמר שמעון - משום דסליק מיניה,
או דלמא לשמעון דוקא?
בעי רב אשי: אף לשמעון, מהו?
אף אראובן קאי, או דלמא אף אעלמא קאי?
תיקו.
מבנה הסוגיה:
1. בעיה - ספק - א:
בעי אביי: אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון, וחזר ואמר לה לראובן ושמעון, מהו?
מי אמרינן מאי דאסר שרא,
או דלמא מאי דאסר שרא ומאי דשרא אסר?
2. בעיה - ספק - ב:
אם תמצא לומר
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף פג עמוד א
מאי דאסר שרא, לראובן מהו?
לראובן והוא הדין לשמעון, והאי דקאמר לראובן - משום דפתח ביה,
או דלמא לראובן דוקא?
3. בעיה - ספק - ג:
ואם תמצא לומר לראובן דוקא, לשמעון מהו?
לשמעון וה"ה לראובן, והאי דקאמר שמעון - משום דסליק מיניה,
או דלמא לשמעון דוקא?
4. בעיה - ספק - ד:
בעי רב אשי: אף לשמעון, מהו?
אף אראובן קאי, או דלמא אף אעלמא קאי?
תיקו.
5.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ח הלכה ז:
אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון, הרי זו מגורשת, שהאנשים שהתנה בהן הרי התירן ובטל התנאי.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק ח הלכה ז:
הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן וכו'. בעיא בגמרא (גיטין דף פב.) באם ת"ל ופסק רבינו כדרכו בכל הגמרא ופירש כגון שחזר ונטלו הימנה ונתנו לה ואמר לה הרי את מותרת לראובן ושמעון וכן יתבאר למטה שכל שהתנה עליה בשעת נתינה צריך לחזור וליטלו הימנה:
הרמב"ם פסק לגבי ספק א - לעיל בסעיף 1 - כפי שמובא בהקדמה לספק ב: "אם תמצא לומר מאי דאסר שרא..."
6.
וכן בפסק הבא:
רמב"ם הלכות גירושין פרק ח הלכה ח:
אמר לה הרי את מותרת לראובן הרי זו אינה מגורשת שהרי לא בטל תנאו של שמעון. אמר לה הרי את מותרת לשמעון או שאמר לה הרי את מותרת אף לשמעון הרי זה ספק גירושין שמא לא התירה אלא לשמעון וראובן באיסורו עומד וזה שאמר אף לשמעון כלומר לכל אדם אף לשמעון, או שמא התירה לכל וזה שאמר (אף) לשמעון והוא הדין לראובן ששמעון סמוך היה לראובן בתנאו.
מגיד משנה הלכות גירושין פרק ח הלכה ח:
[ח] אמר לה הרי את מותרת לראובן וכו'. גם זה בעיא שם באם תמצא לומר:
הרמב"ם פסק לגבי ספק ב - לעיל בסעיף 2 - כפי שמובא בהקדמה לספק ג: "ואם תמצא לומר לראובן דוקא..."
7.
אמר לה הרי את מותרת לשמעון וכו'. בעיא דלא איפשיטא שם:
הרמב"ם פסק לגבי ספק ג - לעיל בסעיף 3 - וכן לגבי ספק ד - לעיל בסעיף 4: "... הרי זה ספק גירושין".
8.
מסקנה: שיטת הרמב"ם היא - כעיקרון - לפסוק כאותה דעה שהגמרא מניחה כבסיס להעלאת בעיה אחרת.
8.1
ואם העלאת הבעיה עומדת בפני עצמה ולא נפשטה בגמרא או שהסתיימה בביטוי "תיקו" הרי שההלכה תהיה על פי כללי ההכרעה במצב של ספק, ובסוגייתנו - ספק גירושין.
9.
מהאמור לעיל נוכל להסיק - שבאופן עקרוני - למבנה הגמרא ולשימוש בביטויים מסויימים יש השפעה על הכרעת ההלכה, שהרי בדרך כלל ניסוח הגמרא נקבע על ידי רב אשי.
ומתאים מאד לסוגייתנו שהבעיה האחרונה נשאלה על ידי רב אשי עצמו.
