הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין פב ע"ב

בעי רבי אבא: בקידושין היאך?
תיבעי לר"א, תיבעי לרבנן;
תיבעי לר"א, עד כאן לא קאמר רבי אליעזר הכא - אלא משום דכתיבי קראי,
אבל התם קנין מעליא בעינן,
או דלמא ויצאה והיתה?
תיבעי לרבנן, עד כאן לא קאמרי רבנן הכא - אלא דבעינן כריתות וליכא, אבל התם קנין כל דהו,
או דלמא ויצאה והיתה?
לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה: בין לרבי אליעזר בין לרבנן, בעינן ויצאה והיתה. 

1.
הביטוי "לבתר דאיבעיא..." [בניסוחים שונים] - 18 מופעים בש"ס
הביטוי "בתר דבעיא הדר פשטה" [או "פשטה"] 26 מופעים בש"ס. מתוכם כ-8 פעמים על ידי רבא!

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קטו:

"בתר דבעיא הדר פשטה, אנן לא מתרצין הכי דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי ולברורי, שיטה מקובצת על ב"מ דף נ"א א' בשם הרמב"ן:"

לא מצאתי את המקור הנ"ל ב"שיטה מקובצת", שם.
מה שמצאתי:
שיטה מקובצת מסכת בבא מציעא דף טו עמוד א

וכתב הרמב"ן וזה לשונו: ואיכא דמותיב אשמעתין דהיכי אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח והא איהו דבעי דאקנה מהן ולמאן דאמר בעל חוב גובה את השבח דאקנה קנה.
ואין לתרץ בתר דאיבעיא ליה הדר אפשיטא ליה והא דהכא בתרייתא דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי ולברורי.

הסבר: הרמב"ן [וכנראה גם ה"יד מלאכי"] מתייחס למקרה שמובא בגמרא הלכה בשמו של חכם ומצד שני במקום אחר אותו חכם מציג את אותה הלכה בתור "בעי".
והוא אומר שלא ניתן לומר "בתר דבעיא הדר פשטה", שאחרי שאותו חכם התלבט אחר כך "פשט" את הבעיה. ונימוקו הוא, שדבר כזה לא היתה הגמרא מתעלמת מדיון מפורש. ולכן יש ליישב "סתירה" כזאת באופן אחר.

3.
אולם בסוגייתנו - ובשאר המופעים הדומים - מדגישה הגמרא עצמה, שהאמורא עצמו פשט את בעייתו.

4.
נשאלת השאלה: מדוע הגמרא לא אמרה את מסקנת החכם באופן ישיר וללא הצגת הבעיה?

5.
אלא יש לומר, שהכוונה בביטוי זה - "הדר פשטה" – שהחכם שהציג את הבעיה פתר אותה מעצמו בכח סברא ללא הוכחות.

6.
לעניין זה שההוכחה היא מסברא וללא הסתמכות על משנה/ברייתא יכולה להיות משמעות פסיקתית. בדרך כלל, כשיש הוכחה ממשנה/ברייתא הדין "חזק" יותר.

7.
וכן בכל הפעמים שביטוי זה מופיע בש"ס תמיד אין הוכחות ממקורות תנאיים.

8.
לפעמים המסקנה היא מסברא עצמית של החכם, ולפעמים הכרעתו היא מדרשת פסוקים של החכם עצמו.

8.1
וכן יש לומר, שהביטוי בא להדגיש שאין לחכם מסורת מדוייקת מרבותיו בעניין זה.

9.
אמנם ראה מה שכתבנו על מסכת כתובות דף נג, שם, שרבא מסתמך על ברייתא הרי שמסקנתו של רבא ברורה שהיא סופית ולא נדחית.

10.
ראה בסוגייתנו, ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצח, בשם ה"כתב סופר", שההכרעת רבי אבא היא, שאין בכוחה של סברא עצמה להכריע נגד ההיקש של "ויצאה והיתה". דומה קצת לאמור לעיל בסעיף 9.

10.1
וראה שם, בהערה נג שיש פוסקים כמו הצד שהסתפק רבי אבא שלשדעת רבנן בקידושין כך יועילו קידושי חוץ.

11.
ונראה לי שמוכח כך מהמשך סוגייתנו:

אמר אביי: אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא,
בא ראובן וקידשה חוץ משמעון...

להלן יובא ההסבר.

תוספת: ראה על מסכת בבא קמא דף לז מה שכתבתי על "את"ל איתא נמי] לדרב..."

11.1
רמב"ם הלכות אישות פרק ז הלכה יג:

האומר לאשה הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני כלומר שלא תיאסר עליו אלא תהיה אשת איש על כל העולם ולפלוני כפנויה הרי זו מקודשת מספק,
אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי על מנת שתהיי מותרת לפלוני הרי זו מקודשת ותהיה אסורה על אותו פלוני כשאר העם מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו.

11.2
מגיד משנה הלכות אישות פרק ז הלכה יג:

[יג] האומר לאשה וכו'. בפרק המגרש (גיטין דף פ"ב) נחלקו רבי אליעזר וחכמים במגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני שר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין
ובעי ר' אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א וכו' תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל בקידושין קנין כל דהו סגי או דילמא ויצאה והיתה
לבתר דבעיא הדר פשטה בין לר"א בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה פירוש וכשם שאינה מגורשת לדעת חכמים כך אינה מקודשת לדעתם

אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וקידשה וכו'

11.3
כאן הוא מגיע ל"שורש" העניין:

ומפרש רבינו את"ל דאיתא לספיקא ולבעיא דר' אבא דמפליג בין קידושין לגירושין ואף על פי שבגט אינה מגורשת אפשר שהיא מקודשת בקידושין ומתוך כך פסק רבינו ספק מקודשת וכן עיקר להחמיר בדין ערוה החמורה. ויש פוסקין ודאי מקודשת מההיא דר' יוחנן דלעיל דאמר רווחא לחבריה שבק דה"ל כאומר לה הרי את מקודשת חוץ מאותם שיקדשוך תוך שלשים יום אלמא בקידושין בקנין כל דהו סגי לן ויש פוסקין כפשטיה דר' אבא דאינה מקודשת ופסק רבינו המחוור שבכולן:

משמע מהרמב"ם שפוסק שתהיה ספק מקודשת בגלל שבעייתו של רבי אבא תקפה, ואין הכרח לקבל את מה שרבי אבא פשט את בעייתו.

12.
מסקנה: לפעמים משמע שכוונת הביטוי "הדר פשטה" היא שלא נפשט לגמרי ובאופן מוחלט אלא יוצר ספק! 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)