הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמרו דבר אחד"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין פא ע"א
אמר רבב"ח א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר אילעי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים,
דורות הראשוני' - ב"ש, דורות האחרונים - רבי דוסא;
דתניא: שבוייה אוכלת בתרומה, דברי ר' דוסא,
א"ר דוסא: וכי מה עשה לה ערבי זה, מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה?
ראה מה שכתבתי על מסכת כתובות דף לו
בגמרא:
מתני'. ואלו שאין להן קנס: הבא על הגיורת, ועל השבויה, ועל השפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד;
רבי יהודה אומר: שבויה שנפדית - הרי היא בקדושתה אע"פ שגדולה....
גמ'.
א"ר יוחנן: רבי יהודה ורבי דוסא אמרו דבר אחד.
רבי יהודה, הא דאמרן.
רבי דוסא, דתניא:
שבויה אוכלת בתרומה, דברי ר' דוסא,
אמר רבי דוסא: וכי מה עשה לה ערבי הלז? וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה?
אמר רבה: דלמא לא היא,
עד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא - אלא שלא יהא חוטא נשכר,
אבל התם כרבנן סבירא ליה;
אי נמי, עד כאן לא קאמר ר' דוסא התם - אלא בתרומה דרבנן,
אבל קנס דאורייתא - כרבנן סבירא ליה.
1.
במשנה יש מחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה.
2.
רבי יוחנן טוען שרבי יהודה במשנתנו ורבי דוסא בברייתא סוברים את אותו עיקרון ששבויה לא נחשדת שנבעלה לגוי, ולכן לאחר שחרורה היא טהורה לגמרי ואוכלת בתרומה אם נשאת לכהן או אם היא בת כהן. וכן, אם היא נאנסה על ידי יהודי יש לה קנס.
2.1
הכלל הוא, שכל מקום שנאמר בש"ס "אמרו דבר אחד" - בא ללמד שאין הלכה כמותם. לפי זה אין הלכה כרבי יהודה במשנתנו ולא כרבי דוסא בברייתא, אלא כתנא קמא במשנתנו.
2.2
אבל גם ללא כל זה היינו פוסקים כ"תנא קמא" על פי הכלל שבדרך כלל הלכה כתנא קמא נגד תנא יחיד שחולק עליו במשנה.
3.
אלא מפני שרבה חולק על רבי יוחנן ומסביר שלא ברור בכלל שרבי יהודה ורבי דוסא נוקטים בשיטה עקרונית זהה. ממילא לא שייך לומר את הביטוי "אמרו דבר אחד", וממילא הלכה כתנא קמא רק על פי הכלל השני - כבסעיף 2.2
4.
אמנם הכלל הוא - כנראה - שהלכה כרבי יוחנן נגד רבה גם בגלל שרבה אמר רק "דלמא לא היא..." וגם בגלל שבמחלוקת אישית בין רבי יוחנן ורבה הלכה כרבי יוחנן באופן עקרוני, וכל זה רק אם נאמר שכללים אלה חלים גם כאשר רבי יוחנן ורבה נחלקו בדברי תנאים אחרים ולא בסברת עצמם.
5.
רמב"ם הלכות נערה בתולה פרק א הלכה י
הגיורת והשבויה והמשוחררת אם נתגיירה ונפדית ונשתחררה והיא בת שלש שנים או פחות יש לה קנס,
ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד כשנתגיירה או כשנפדית או כשנשתחררה אין לה קנס הואיל וביאתן ביאה הרי הן כבעולות.
הרמב"ם פוסק כתנא קמא ששבויה אין לה קנס, כלומר, אם היתה שבויה והשתחררה ובא יהודי ואנסה הוא איננו חייב לשלם לה קנס כי כנראה נבעלה בזמן שבייתה. וזה כדעת תנא קמא בסוגייתנו, וכנראה שפסק גם כרבי יוחנן.
6.
מכאן - המשך לסוגייתנו - גיטין דף פא:
תוספות מסכת גיטין דף פא עמוד א:
דורות אחרונים ר' דוסא - אף על גב דבאלו נערות (כתובות דף לו:) קאמר ר' יוחנן רבי יהודה ור' דוסא אמרו דבר אחד
והכא קאמר ר"י גופיה בא וראה שלא כדורות כו'
תוס' מקשה, שבמסכת כתובות דף לו משמע שרבי יהודה סובר כרבי דוסא ["אמרו דבר אחד"], שאין חוששין שנבעלה ואילו בסוגייתנו משמע שרבי יהודה "ממעט" בדברי רבי דוסא!
6.1
הסבר ראשון בתוס':
גם על עצמו היה קורא תגר
אמנם כן, בסוגייתנו הוא "מוחה" גם נגד עצמו!
6.2
הערה: הביטוי "קורא תגר" כמשמעותו בתוס' כאן - מופע יחידאי בפירושי הראשונים בש"ס.
6.3
תרוץ שני בתוס':
אי נמי לאו דבר אחד ממש קאמר שלא היה מיקל כמו ר' דוסא
רבי יהודה - במסכת כתובות - לא אמר באופן מלא כרבי דוסא.
6.4
ובכמה מקומות אמרינן אמרו דבר אחד אף על פי שאינן שוין.
ותוס' אומר שההסבר בסעיף 6.3 איננו מוסכם על כולם, ויש אומרים שהביטוי והכלל "אמרו דבר אחד" מתאים גם אם החכמים ש"אמרו דבר אחד" לא מסכימים בכל פרטי הדין.
7.
לגבי ההסבר בסעיף 6.3 מובא הסבר ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסח, בשם המהרש"א, במסכת כתובות אפשר להסביר את דברי רבי יהודה לא כהסברו של רבי יוחנן, אלא כהסברו של רבה - ראה לעיל סעיף 3.
