טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

יכול אף דבש הגזין והצירעין – דבורת דבש ננסית

"... אלא, שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה? זה דבש דבורים, יכול אף דבש הגזין והצירעין? אמרת: לא, ומה ראית לרבות דבורים ולהוציא הגזין והצירעין? מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי, ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי. כמאן אזלא הא דתניא דבש הגזין והצירעין טהור, ומותר באכילה? דלא כרבי יעקב" (בכורות, ז ע"ב). 

פירוש: אֶלָּא כך יש לדייק: שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל מַה שֶּׁעוֹף טָמֵא מַשְׁרִיץ, כלומר, מוציא מתוכו, וְאֵיזֶה זֶה? זֶה דְּבַשׁ דְּבוֹרִים. יָכוֹל אַף דְּבַשׁ של שרצי עוף אחרים, כגון הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין, יהיה מותר? אָמַרְתָּ (אומר אתה): לֹא. ושואלים: וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת דבש דְּבוֹרִים, ולהתירו באכילה, וּלְהוֹצִיא דבש הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין לאיסור? ומשיבים: מְרַבֶּה אֲנִי דְּבַשׁ דְּבוֹרִים להיתר, מפני שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַוי, שסתם דבש הוא דבש דבורים. וּמוֹצִיא אֲנִי דְּבַשׁ הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי. ומעירים: כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא [כשיטת מי הולכת הלכה זו ששנויה בברייתא]: דְּבַשׁ הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין טָהוֹר (אינו ראוי לקבל טומאה) וּמוּתָּר בַּאֲכִילָה שלא כְּשיטת ר' יַעֲקב. ומדייקים בלשונה של הלכה זו: מה ששנינו שדבש גזין וצירעין טָהוֹר אַלְמָא בָּעֵי [מכאן שהוא צריך] מַחֲשָׁבָה מפורשת לאוכלו, ורק אז יהא ראוי לקבל טומאה כדין אוכל. ומכאן שדבש דבורים, שהוזכר אף הוא באותה משנה, ולא נאמר בו שהוא טהור אינו צריך מחשבה מפורשת לאוכלו, כדי לקבל טומאה, משום שבסתמו הוא עומד לאכילה. תַּנְיָא נַמִי הָכִי [שנויה ברייתא גם כן כך]: דְּבַשׁ (דבורים) כשהוא עדיין בְּכַוָּורְתוֹ, קודם שרדו אותו מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין אף שֶׁלּא בְּמַחֲשָׁבָה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: דבורת הדבש הננסית    שם באנגלית:  Dwarf Honey Bee   שם מדעי: Apis florae

שם נרדף במקורות: צרעה, זיבורא (הנקבה זיבורתא) 


נושא מרכזי: ה"צרעה" כמקור לדבש

 

"ייצור דבש" על ידי צרעות

בניגוד למקרא בו הצרעה מוזכרת רק כחרק מסוכן (על הסכנה בצרעה ראו במאמר "האי מאן דבלע זיבורא מחייא לא חיי") הרי שבספרות חז"ל היא מוזכרת גם כמקור לדבש. במדרש רבה (במדבר פרשה כ' פסקה י') אנו מוצאים: "ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם ... אמר לו אם כן אברכם, אמר לו: אין צריכין לברכתך כי ברוך הוא. אומרים לה לצרעה לא מן דובשיך ולא מן עוקציך וכו'". משתמע מכאן שמדובר בבעל חיים המסוגל לייצר דבש וגם לעקוץ. אמנם הצרעה איננה מקור הדבש העיקרי לאדם אך ייתכן והמדרש בחר דווקא בה כמשל בגלל הסיפא "ולא מן עוקצך" משום שעקיצתה מכאיבה ומסוכנת יותר מעקיצת הדבורה.

על דבש צרעות אנו לומדים במשנה במכשירין (פ"ו מ"ד): "שבעה משקין הן: הטל והמים היין והשמן והדם והחלב ודבש דבורים. דבש צרעים טהור ומותר באכילה". דבש זה מוזכר גם בסוגייתנו: "... יכול אף דבש הגזין והצירעין? אמרת לא. ומה ראית לרבות דבורים ולהוציא הגזין והצירעין? מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי, ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי". בירושלמי (פאה פרק ז דף כ טור ב /ה"ג) מסופר על מכירת דבש צרעות: "רבי חנניה הוה מזבן דבש דדבוריין והוה ליה דבש דצליין. בתר יומין עברון תמן אמר לון בגין לא מטעיא לכון הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין יינון. אמרו ליה: מיניה אנן בעי דו טב לעיבידתין ואפריש טימיתיה ובנא ביה בי מדרשא דציפורין"(1).  מהסיפור בירושלמי ניתן להסיק שדבש הצרעות באיכות ירודה בהשוואה לדבש הדבורים. ייתכן ודבש הצרעות לא היה משקה מקובל ולכן לא נמנה בין המשקים המכשירים קבלת טומאה: "טהור שאינו מתטמא ולא מכשיר" (הרמב"ם בפיהמ"ש, שם).

מהמשנה במכשירין והגמרא בבכורות משתמע באופן חד משמעי שהגזין והצרעין הם בעלי חיים טמאים המייצרים דבש. מסקנה זו חוסמת את האפשרות לפרש שדבש הצרעין הוא, למשל, דבש פירות ועלינו לנסות ולמצוא בעלי חיים נוספים לדבורה המייצרים דבש. רש"י מפרש שהצרעים הם מין ארבה אך פירוש זה קשה שהרי החגבים אינם מייצרים דבש. הרמב"ם בפיהמ"ש (שם) פירש: "... ואל תחשוב כי דבש דבורים יש לו שם לוי, כי שמו דבש בסתם ואינו צריך לוי, אבל ספחו כאן לדבורים כדי להבדיל בינו ובין דבש צרעין והוא דבש "אלזנאביר" (ذنابير). שם זה הוא צורת הרבים של הצרעה המזרחית (הנקראת בערבית גם דבור) וגם שם כללי למיני צרעות ודבורים הדומים לה (תמונה 1). מינים אלו מאופיינים בפסים צהובים ושחורים לרוחב הגוף. לדעת ז. עמר נקט הרמב"ם את לשון הרבים במשנה משום שאכן היא מתייחסת לכמה מינים.

סקירת מחלקת החרקים מלמדת שמעטים הם המינים המייצרים דבש ולכאורה לא קיים באזורנו מין בעל שני המאפיינים המתארים את הצרעות, כלומר, יכולת עקיצה מסוכנת וייצור דבש. ייתכן אולי לפרש שדבש הצרעות עשוי להיות דבש שהן חומסות מכוורות דבורים, לאחר שהן הורגות את הפועלות, או דבש שהן מקבלות מהזחלים בתמורה לבשר שהן מביאות להם. הצרעה המזרחית גם תופסת דבורים מעופפות או בפתח הקן, כוססת את גופן ומוצצת את הדבש האגור בזפקן. קיים דיווח על צרעות פלך (Polistes) (תמונה 2) שגודלו בתנאי מעבדה וניזונו ממי דבש, כתחליף לצוף, ופלטו אותם בתאי הקן. תופעה זו מוכרת גם במיני צרעות נוספים. לאמיתו של דבר הסבר זה לא מספיק משום שהצרעות אינן אוגרות דבש אלא ניזונות ממנו ובוודאי שאין הוא מצטבר בכמויות גדולות כמתואר בירושלמי (שם). הצרעה המזרחית, מערבת בדרך כלל את הדבש עם חלקי הגוף של הדבורה, או עם בשר אחר, ומאכילה את הזחלים בתערובת זו. אין ספק שחומר זה אסור לאכילה. יתר על כן, היא אינה אוגרת מזון לחורף ובתקופה זו הקנים מתרוקנים והמלכות נמצאות בתרדמה. לדעת הרמב"ם אגירת הדבש מיועדת לעונת החורף. בפיהמ"ש כתב: "... ונעשה דבש ואוכלות אותו הדבורים ומביאות ממנו בקרבן, והעודף על מזונן פולטות אותו בכוורות ומצניעות אותו שימצאוהו בזמן כלות הצמחים והעדר הדבש בשדות וכו'". במשנה תורה (הלכות מאכלות אסורות, פ"ג הלכה ג') כתב: "דבש דבורים ודבש צרעים מותר מפני שאינו מתמצית גופן אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן ומקיאין אותו בכורת כדי שימצאו אותו לאכול ממנו בימות הגשמים".

ייתכן והצרעה מייצרת הדבש היא מין שנכחד מאזורנו אך היה קיים בתקופתם של חז"ל. גם בימינו קיים מין צרעה המייצר דבש בכמויות גדולות המנוצלות על ידי האדם. אחד המינים הבולטים הוא צרעת הדבש המקסיקנית (Brachygastra mellifica). מין זה חי בתחום שבין דרום טקסס ודרום מזרח אריזונה, מקסיקו ומרכז אמריקה. צרעה זו בונה קינים מנייר (חלקי צמח לעוסים) הממוקמים בין ענפי עצים ושיחים. הדבש נאגר ברבים מבין התאים הריקים בהיקף הקן והוא משמש להזנת הזחלים. הדבש מיוצר על ידי הצרעות באופן דומה לדבש הדבורים ומנוצל על ידי האדם אם כי לעיתים הוא עלול להיות רעיל בגלל הכנתו מצוף של צמחים רעילים. קשה לשער שמין זה שמוצאו ביבשת אמריקה היה אז בארץ אך ייתכן והיה קיים מין דומה.

אפשרות נוספת שניתן להעלות על הדעת היא שהדבורים הן המין המבויית המשמש את האדם להפקת דבש כבר אלפי שנים ואילו הצרעה היא מין של דבורת בר אלימה. באיזורים שונים של אסיה נפוצים מינים נוספים של דבורים שלא עברו ביות אך מייצרים דבש וייתכן שתחום התפוצה של אחד המינים כלל גם את אזורנו. ד"ר משה גרשון הציע אפשרות שמדובר בדבורת דבש ננסית (Apis florae) (תמונה 3) שמוצאה בדרום מזרח אסיה. מין זה פלש לישראל וירדן. הוא הגיע בשנים האחרונות לדרום הארץ, וייתכן שגם בעבר נכח בארץ ובמצרים. מדובר בדבורה קטנה (7-10 מ"מ) הבונה את קינה החשוף על שיחים קטנים בדומה לפלכית. מאידך גיסא היא מייצרת דבש ודומה באורח חייה לדבורת הדבש התרבותית. הצעה אחרת היא שהכוונה לדבורה החברתית בומבוס האדמה (Bombus terrestris) (תמונה 4) המפיקה דבש. קיימות עדויות של אנשים שהוציאו מזפק הדבורה צוף ראוי לאכילה. הצעה זו בעייתית לאור כך שמדובר בכמויות קטנות ואין היא מסבירה את מסחר דבש הצרעות המתואר בירושלמי. 
 

כשרות דבש הצרעה

בסוגייתנו אנו מוצאים מחלוקת תנאים לגבי כשרות דבש צרעות וקיימת מחלוקת ראשונים כדעת מי לפסוק. כתב הטור (יו"ד, הלכות בהמה וחיה טהורה, סי' פא): "דבש הגזין והצרעין כתב ר"ת שהוא מותר וכן כתב הרמב"ם וא"א הרא"ש ז"ל כתב לאסור בדבש הגזין והצרעין". הרמב"ם נימק את ההיתר בדמיון במקורם של דבש הדבורים ודבש הצרעים: בפיהמ"ש (מכשירין) כתב: "מותר באכילה שלא תחשוב אותו כמו חלב בהמה טמאה שאינו מותר באכילה. כיון שהצרעה משרץ העוף, וההבדל בין זה לזה פשוט, לפי שאין הדבש מתהווה בגוף הדבורים או הצרעין, אלא הוא רביב היורד על הצמחים ומתערב בו כח אותו הצמח ולשדו ונעשה דבש ואוכלות אותו הדבורים ומביאות ממנו בקרבן וכו'". כך נפסק גם בשו"ע (יו"ד, סי' פא ט'): "דבש צרעין וגיזין (פי' מיני דבורים וצרעין הם), מותר. ויש מי שאוסר. (רא"ש ורמב"ן) הגה: ואין אנו צריכין לחוש לו, כי אינו מצוי בינינו כלל (הגהות ש"ד וכן מ"כ ב"י על שמו).
 

תמונה 1.  צרעה מזרחית		תמונה 2. פלכית שכיחה על גבי קינה      צילם: Alvesgaspar

תמונה 3.  דבורת דבש ננסית        צילם: גדעון פיזנטי פועלת אוספת מזון בפרח סילון קוצני.		תמונה 4.  בומבוס האדמה       צילם:  שומבלע

(1)  פני משה ירושלמי, פאה, פ"ז הלכה ג'): "והו"ל דבש דצליין. של צרעין כהאי דתנינן בפ"ו דמכשירין דבש צרעים טהור ומותר באכילה וצרעין פירש"י בבכורות דף ז' מין ארבה וצליין מלשון מקרא הוא יירש הצלצל והוא מין ארבה. בתר יומין עברין תמן. אלו שלקחו ממנו וא"ל בשביל שלא להטעות אתכם תדעו דאותו הדבש שמכרתי לכם לא היה של דבורים אלא של צרעים ואמרו לו מזה הדבש אנחנו רוצים שהוא טוב ויפה למלאכתנו ולא הונית אותנו. ואפריש טימיתיה. ר' חנניה אחר שראה שהצליח בדבש צרעים כמו בדבש דבורים הפריש סך שוויין ובנה בו בית המדרש של ציפורי".


 

מקורות עיקריים:

ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 203-205.
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.