הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מדשקיל וטרי אליביה" - הלכה כוותיה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין פ ע"ב
כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר וכו', ר"א אומר: אם לאלתר יצא וכו'.
היכי דמי לאלתר, והיכי דמי לאחר זמן?
אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין - זהו לאלתר, עמדו - זהו לאחר זמן;
ורב אדא בר אהבה אמר: לא נישאת - זהו לאלתר, נישאת - זהו לאחר זמן.
תנן, לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני; בשלמא לרב אדא בר אהבה - היינו דקתני שני, אלא לשמואל מאי שני?
זכות הראויה לשני.
1.
רבי אלעזר חולק במשנה על תנא קמא.
2.
על דינו של רבי אלעזר יש בגמרא מחלוקת בין שמואל לרב אדא בר אהבה.
3.
הגמרא מקשה על שמואל מדין משנתנו, ומיישבת.
3.1
היישוב לטובת שמואל נראה דחוק כי מוציאים את המשנה מפשוטה.
4.
רמב"ם הלכות גירושין פרק י הלכה יא:
כתב הסופר וטעה ונתן גט לאיש ושובר לאשה או שטעו הן ונטל הבעל הגט ונטלה היא השובר וכמדומה להן שנתגרשה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש, אם לא נשאת הרי זו אינה מגורשת ונתגלה הדבר שעדיין לא נתגרשה ויתן לה הגט בפנינו ותהיה מגורשת משעת נתינתו, ואם נשאת ואחר כך הוציא הבעל את הגט ואמר עדיין לא נתגרשה שהרי הגט בידי ולא הגיע לידה אין שומעין לו לאסרה על בעלה אלא הרי זו בחזקת גרושה ונפל הגט מידה ומצאו זה והרי בא לאסרה על בעלה השני.
5.
כסף משנה הלכות גירושין פרק י הלכה יא:
[יא] כתב הסופר וטעה וכו'. כתב ה"ה
ופסק רבינו כר' אליעזר וכפירושא דרב אדא.
הוא מציין שהרמב"ם פסק כרבי אלעזר במשנה נגד תנא קמא, וכרב אדא נגד שמואל בביאור דברי רבי אלעזר.
5.1
ולא נתן טעם למה פסק כיחידאה ולמה פסק כרב אדא לגבי שמואל,
וקשה, כי הכלל הוא שיש לפסוק בדרך כלל כתנא קמא - שנחשב כרבים.
5.2
וגם יש לפסוק כשמואל דווקא נגד רב אדא - כך משמע מדבריו, אבל לא ברור מדוע כך.
6.
והרי"ף נתן טעם למה פסקינן כר' אליעזר משום דמפרשי בגמ' טעמיה
יש לפסוק כרבי אלעזר כי יש מחלוקת אמוראים בהסבר דבריו, ולפי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה" הלכה כמותו.
ראה "שוטנשטיין, הערה 27
6.1
ומסתברא כדקא פריש רב אדא דדייק מתניתין כוותיה:
והלכה כרב אדא ולא כשמואל לפי דברינו לעיל בסעיף 3-3.1.
7.
ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסב, הערה קטז, שלכאורה יש סתירה בשיטת הרא"ש.
7.1
כאן הוא סובר כמובא ב"כסף משנה" - לעיל בסעיף 6 - שכשאמורא מסביר את דעתו של תנא משמע שכך הלכה,
7.2
ואילו במקום אחר הרא"ש לא אמר כך, מפני שדרכם של אמוראים להסביר דברי תנאים ללא קשר להכרעת הלכה [והוא לא סובר את הכלל הנ"ל של "מדשקיל וטרי"?]
7.3
ראה שם, ב"מתיבתא", שמביא הסבר אחר, שלפי הרא"ש באמת הכלל הנ"ל הוא בספק ויש לפסוק לחומרא, ושם מביא הסברים נוספים שמתאימים באופן נקודתי-ספציפי לתוכן סוגייתנו.
