הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בדיעבד ולכתחילה / לכתחילה ובדיעבד
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין עט ע"ב
מתני'. ב"ש אומרים: פוטר אדם אשתו בגט ישן,
ובית הלל אוסרין.
ואיזהו גט ישן?
כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה.
גמ'. במאי קמיפלגי?
ב"ש סברי, לא אמרינן: גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה;
וב"ה סברי, אמרי': גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה.
א"ר אבא אמר שמואל: אם נישאת - לא תצא.
וא"ד, א"ר אבא אמר שמואל: אם נתגרשה - תינשא לכתחל
1.
במשנה מובאת מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי. האם מותר או אסור לגרש בגט ישן [שנמסר לאשה אחרי זמן שעבר מעת שנכתב הגט].
2.
המחלוקת היא האם גזרו או לא גזרו.
2.1
האם הם חולקים אם הקדמונים - לפני הלל ושמאי - גזרו, ומדובר במחלוקת על עובדה היסטורית?
2.1
או שמדובר בכך, שבית הלל ובית שמאי נחלקו אם הם עצמם גוזרים או לא.
3.
כידוע - הלכה כבית הלל. ולפי האמור לעיל בסעיף 2 יוצא שהלכה כבית הלל גם כשנחלקו על עובדה היסטורית וגם כשנחלקו אם לגזור או לא לגזור [אליבא דנפשייהו]. לא מדובר כאן בפרשנות לפסוק או בפרשנות לדברי קדמונים.
4.
בגמרא מובא לשון ראשון בשם שמואל, שלפי בית הלל "אם נישאת - לא תצא", כלומר, לכתחילה - קובעים בית הלל - ראוי לא להשתמש עם הגט, אבל אם ניתן הגט לאשה, והיא נישאת לאדם אחר, לא תצא ממנו.
5.
בלשון השני - איכא דאמרי - פוסק שמואל, שאמנם ראוי לא לתת לה הגט הנ"ל, אבל אם - בדיעבד - ניתן לה הגט אזי היא רשאית אפילו לכתחילה להינשא לאדם אחר [ובוודאי שלא תצא ממנו - מהשני].
6.
כלומר, מדובר בסוגייתנו בכמה פעולות רצופות:
נתינת הגט; נישואין לאדם אחר.
7.
לפי הלשון הראשון [לפי דעת בית הלל] בכל שלב ראוי לכתחילה לא לבצע אותו - לא לתת את הגט [הכשר], ואם כן ניתן הגט אזי ראוי לא להינשא לאדם אחר, אבל אם בוצע - כן נישאה - לא תצא.
8.
לפי הלשון השני - ה"איכא דאמרי" - ה"בדיעבד" חל רק לגבי השלב הראשון. לכן אמנם ראוי לכתחילה לא לתת את הגט, אבל אם [בדיעבד] ניתן הגט הרי שהוא לגמרי כשר, והיא יכולה לכתחילה להינשא לאדם אחר.
9.
רא"ש מסכת גיטין פרק ח סימן ח:
... והלכתא כלישנא בתרא וכן מוכח לקמן בפרק בתרא (סי' ז)
וכן מוכח לישנא ובית הלל אוסרין משמע אוסרין לכתחלה לפוטרה בגט ישן אבל אם גרשה מגורשת...
הוא פוסק כ"איכא דאמרי", ומוכיח זאת מסוגיה אחרת, והוא מוכיח זאת גם מכך, שמתאים ללשונם של בית הלל במשנה.
9.1
מסעיף 9 משמע שהרא"ש לא מכריע שבאופן עקרוני יש תמיד לפסוק כ"לישנא בתרא" - כ"איכא דאמרי".
10.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה ה:
מי שכתב גט לגרש את אשתו ונמלך ולא גירשה ונתיחד עמה אחר שכתבו לה לא יגרשנה באותו הגט פעם ג אחרת כשירצה לגרשה,
ואם גירשה באותו הגט הישן הרי זו מגורשת ד
ותנשא בו לכתחלה שהרי נכתב לשמה והרי נתן לה עתה בעדים כהלכתו,
ולמה לא יגרש בו לכתחלה גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה.
משמע שפוסק כפי שהסברנו בסעיף 9.
11.
הגהות מיימוניות הלכות גירושין פרק ג הלכה ה:
[ד] וכ"פ האלפס בפ' בתרא אבל ס' התרומה הביא לשון ראשון בגמ' אם נשאת לא תצא:
יש מי שפוסק כלשון ראשון בסוגייתנו.
12.
כסף משנה הלכות גירושין פרק ג הלכה ה:
ואמרינן התם א"ר אבא אמר שמואל ואם נשאת לא תצא ואיכא דאמרי א"ר אבא אמר שמואל ואם נתגרשה תנשא לכתחלה
ופסק כלישנא בתרא
וכן פסק הרא"ש
הוא רק מציין שהרמב"ם פוסק כ"לישנא בתרא", אבל לא ברור מדוע.
אולי הוא כן סובר שהרמב"ם תמיד פוסק - כעיקרון - כ"לישנא בתרא" [כלשון אחרון].
וכתב הטור היינו דוקא כשהגט ביד הבעל ונתנו מידו לידה אבל אם שלחו לה ע"י שליח ונתייחד עמה אחר שנתנו לשליח ונתנו לה השליח לא תנשא בו ואם נשאת לא תצא עכ"ל.
ואין נראה כן מדברי רבינו שלא חילק בדבר:
