הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בית דינו של רבי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין עז ע"א
ת"ר: לאחר שבוע - שנה,
לאחר שנה - חדש,
לאחר חדש - שבת.
לאחר שבת, מאי?
יתיב ר' זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן וקאמר:
חד בשבא, ותרי, ותלתא - בתר שבתא,
ארבעה, וחמשה ומעלי שבתא - קמי שבתא.
תניא, רבי אומר: לאחר הרגל - שלשים יום.
נפק ר' חייא דרשה משמיה דרבי וקלסוה.
משמיה דרבים - ולא קלסוה;
אלמא לית הילכתא כוותיה. הדרן עלך מי שאחזו.
1.
בברייתא מובא דינו של "רבי" - לאחר הרגל - שלשים יום.
2.
רבי חייא דרש [בשיעור] את הדין של רבי שמובא בברייתא - "לאחר הרגל - שלשים יום" - והוא ציין שהוא אומר זאת בשם רבי כפי שמובא בברייתא, והשומעים "קלסוה", כלומר שבחו.
2.1
את מה שיבחו? את "רבי"? את רבי חייא? את הדין?
ומי היו השומעים?
3.
רש"י מסכת גיטין דף עז עמוד א:
וקלסוה - יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה.
משמע מרש"י, שהשומעים ידעו כבר שאין הלכה כאותה דעה, ולכן מתאים שההלכה של אותו דין תיאמר על ידי רבי - כפי שמובא בברייתא - שדעתו היא דעת יחיד, והכלל הוא שאין הלכה כרבי מחבריו [כיוון שיחיד ורבים - הלכה כרבים]. ורבי חייא הוא זה שציין שדברי הברייתא "רבי אומר" באמת נאמרו על ידי "רבי" כדעת יחיד
4.
וכנראה שבפעם אחרת רבי חייא לא ציין שאלו דברי רבי אלא דברי "רבים" [ויש לשנות את הברייתא?]
4.1
והשומעים "לא קלסוה".
רש"י מסכת גיטין דף עז עמוד א:
ולא קלסוה - לא הודו לו שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כוותיה.
כלומר, מכיון שכבר ידוע - כלעיל בסעיף 3 - שאין הלכה כאותו דין, ברור שלא רבים אמרוה.
5.
משמע מלשון הגמרא שמסקנת הגמרא - אין הלכה כרבי - [וממילא כן הלכה כברייתא?] מוסקת ממהלך הסיפור.
5.1
דברינו בסעיף 5 לא מתאימים להסברנו בכל הסעיפים לעיל שההלכה שלא כדין השנוי בתחילת הסוגיה כבר נקבעה לפני הדין ודברים בסוגייתנו.
6.
סוגיה "דומה" במסכת גיטין דף כ:
תניא, רבי אומר: כתבו על איסורי הנאה - כשר.
נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה,
משמיה דרבים וקלסוה.
אלמא הלכתא כותיה.
בסוגיה זו מדובר על הלכה "כתבו על איסורי הנאה - כשר"
6.1
כפי שהסברנו לעיל, כנראה שגם כאן מדובר שחכמים כבר ידעו - לפני המשא ומתן בסוגיה - שנפסק הלכה כאותו דין - "כתבו על איסורי הנאה - כשר".
6.2
ולכן כש"לוי" אמר את ההלכה שבברייתא בשמו של רבי חכמים "לא קלסוה", שהרי רבי נחלק על רבים [לא אותם "רבים" שהשתתפו כאן בדו-שיח] ואין הלכה כמותו לפי הכלל "הלכה כרבי מחברו ואין הלכה כרבי מחבריו", והחכמים במשא ומתן בסוגיה כן פסקו כחכמים שחלקו על רבי.
7.
רש"י מסכת גיטין דף כ עמוד א:
ולא קלסוה - משום דאמר לה משמא דיחידאה.
משמע כדברינו בסעיף 6.2.
7.1
המשך דברי רש"י:
דרשה - זימנא אחריתי משמיה דרבים כי היכי דליקבלוה מיניה.
כאן רש"י לא מסביר כלעיל בסעיף 4.1
7.2
המשך דברי רש"י:
אלמא - מדטרח כולי האי דליקבלוה אלמא הלכתא כוותיה.
בניגוד לסוגיה הקודמת כאן משמע מרש"י שלוי רצה לפסוק את ההלכה כאותו דין - "כתבו על איסורי הנאה - כשר".
8.
נראה לי לומר דבר חידוש: בסוגיה השניה, לפחות, מדובר בתאור דיון פנימי שהתנהל בבית דינו של רבי יהודה הנשיא בשאלה כיצד לקבוע את ההלכה וכיצד לנסח את הברייתא.
