הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו - הלכה כמותו

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין עה ע"א

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו - הלכה כמותו, חוץ מערב, וצידן, וראיה אחרונה. 

1.

נדון גם בדף הקודם. משנתנו היא אחת מהיוצא מהכלל ברשימה של רבי יוחנן.

2.

ברור שבשלושת ההלכות המנויות ברשימה של רבי יוחנן מוסכם על כל הפוסקים שלא כרשב"ג.

3.

אבל לגבי תוקף הכלל שבכל מקרה אחר הלכה כרשב"ג יש מחלוקות רבות.

4.

של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה:

תמז. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה (בבא מציעא דף לח ב; ועוד).
וכתב רשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלח א ד"ה יורשין), דדוקא במשנה ולא בברייתא.

הסתייגות ראשונה: הכלל תקף רק במשנה ולא בברייתא.

4.1

וכתב הרי"ף ז"ל בפרק קמא דבבא בתרא דלא קיימא לן כהאי כללא, דפלוגתא דאמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן כדאיתא בכמה דוכתי (כתובות עז א), ואיכא טובא דלית הלכתא כוותיה, עד כאן.

הסתייגות שניה: יש אמוראים שלא מקבלים בכלל את הכלל הנ"ל של רבי יוחנן.

4.2

הסתייגות שלישית:

ובפרק גט פשוט כתב הרי"ף ז"ל (בבא בתרא פא מדפיו) והדין כללא לאו דוקא, דלא אמרינן הלכתא כרבן שמעון בן גמליאל אלא עד דאיכא טעמא, עכ"ל.

הלכה כרשב"ג רק כשיש "טעם" [=נימוק] לפסוק כמותו.

4.3

וקשה לי: אם יש נימוק לפסוק כמותו הרי שאין כל משמעות מיוחדת לכלל של רבי יוחנן.
ואולי כוונתו היא הפוכה, שהלכה כרשב"ג אלא אם יש סברא טובה - "טעם" - לפסוק בניגוד לדעתו.

4.4

ואולי כוונתו לא לסברא אלא לנימוק שנובע מתוכן הסוגיה וממבנה הסוגיה - שמבטאים את הכרעתו של עורך הגמרא. אבל חובה להוסיף את ההערות לעיל בסעיף 4.3

5.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל שו:

כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, והטעם לפי שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו, ירושלמי סוף בתרא ופירוש קצובות נלע"ד שר"ל הלכות מובחרות ומשובחות כדאמרינן בילקוט דשיר השירים דף רע"ג ג' בפסוק שניך כעדר הקצובות ולמה נמשלו לעדר לפי שלא נבחרו לקרבן אלא הקצובות כך לא נבחרו במדין אלא הכשרים שבכולם א"נ ועיקר ר"ל הלכות פסוקות
וכן נראה מהא דאיתא בירושלמי גופיה ריש פרק אין עומדין גבי לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה (פירוש הלכה פסוקה כמבואר בגמ' דילן) דקאמר עוד הוא מהלכות קצובות תני וכו' הרי דפירוש קצובות ר"ל הלכות פסוקות
וכן מצאתי שוב למוהרי"ב בספר שדה יהושע שם בסוף בתרא דף ח"ן ע"ב וז"ל הלכות קצובות פסוקות בלי בלבול מפי בית דינו והיינו רבים ומ"ה אפילו כנגד הרבים הלכה כמותו ע"כ:

ראה מה שכתבתי על מסכת בבא בתרא דף קעג:

בדברי ה"יד מלאכי" ישנו יסוד מרכזי וחשוב באופן כללי. רשב"ג אמר את הלכותיו לא על דעת עצמו בלבד אלא על דעת בית דינו, ולכן דעתו נחשבת כדעת רבים, ומכיוון שבית דינו של רשב"ג אמר ההלכה, לכן גם אם רשב"ג נחלק על חכמים רבים עדיין דעתו מכריעה.

וצריך לומר שבשלושת המקומות שאין הלכה כרשב"ג זה מפני שהגמרא החליטה באופן נקודתי וספציפי שאין הלכה כמותו [אפילו לא כבית דינו].

ה"יד רמה" בסוגייתנו אומר, שכלל זה של ר' יוחנן איננו מוחלט, [בגלל שיש מחלוקת אם כלל זה בכלל תופס – כפי שראינו מחלוקת אמוראים] והוא תופס רק במקום שסוגיית הגמרא כמותו.

והדבר מאד מוקשה, שהרי אם סוגיית הגמרא כמותו [כרשב"ג] בשביל מה בכלל מוזכר הכלל?

וכן קשה, שלפי דבריו יוצא, שבהרבה כללים בש"ס שלגביהם יש מחלוקות אמוראים אם אמנם הם נאמרו [למשל, "הלכה כסתם משנה"], גם נאמר שהכלל לא מחייב אלא אם כן מוכח בגמרא ! אם כן לשם מה נאמר הכלל?

אלא אם כן נאמר שבאמת מה שאומר ה"יד רמה" כוונתו לפסיקה של הש"ס, אבל במסורת הלימוד של סוגיות הגמרא יתכן שההלכה היא בהתאם לכללים, ובהתאם לשיטת אותו אמורא שאמר את הכלל, בדרך כלל – רבי יוחנן.

6.

יד מלאכי כללי התלמוד כלל שז:

כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו בר מערב וכו',

6.1

נראה דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל הך כללא בדווקא שהרי מצינו אליו ז"ל שבכמה מהדינים פסק דלא כוותיה וכמו שרשם מקום כבודם הר"ב תוספות יום טוב בפ"ח דעירובין משנה ז' ופ"ד דפסחים משנה ד'
ואחריו נמשך הר"ב בני יהודה בדף י"א ע"ג וי"ד ע"ב ע"ש דרשהו וחקרהו וכן מצאתי בפירוש להרב בעל לחם משנה ספ"ז מהלכות חובל ומזיק שכתב דלא ס"ל להרמב"ם זה הכלל
ושכ"כ הרא"ש בהדיא בפרק שור שנגח את הפרה ותמה שם הלחם משנה על הרב המגיד שכתב והדרינן לכללין דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' דכיון שמצינו להרמב"ם ז"ל דבכמה דוכתי לא פסק כרשב"ג א"כ יהיו דבריו סתרי אהדדי והניח הדבר בצ"ע יע"ש,
וכן מצאתי עוד למהרש"ל ז"ל ביש"ש לב"ק פ"ה סי' י"ד שכתב דדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף רבו דלא פסקין כרשב"ג עד דאיכא טעמא

עד כאן הוא מסביר שהרמב"ם והרי"ף לא פוסקים כעיקרון לפי הכלל של "הלכה כרשב"ג", אלא אם יש טעם לפסוק כמותו. ראה לעיל בסעיף 4.2.

6.2

מכאן ואילך הוא מאריך בהוכחות שהביטוי "משנתנו" כוונתו דווקא למשנה ולא לברייתא.

7.

ראה גם "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ל,

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)