הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חד אמר... וחד אמר...

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין סח ע"ב

על ההיא שעתא אמר שלמה: +קהלת א'+ מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. +קהלת ב'+ וזה היה חלקי מכל עמלי
מאי וזה?
רב ושמואל, חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו.

... +קהלת א'+ אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. כי מטא גבי סנהדרין, אמרו רבנן: מכדי שוטה בחדא מילתא לא סריך...

... רב ושמואל, חד אמר: מלך והדיוט, וחד אמר: מלך והדיוט ומלך.
 

1.
המחלוקת הראשונה היא בהסבר פסוק בקהלת.

2.
המחלוקת השניה היא יותר בקשר לעובדה היסטורית, וקשורה גם להסבר פסוק.

2.1
אבל קצת קשה, כיצד יתכן שרב ושמואל נחלקו בעובדה היסטורית כל כך יסודית - אם שלמה חזר למלכות אחרי "גלותו". אלא אם נאמר שהמחלוקת היא רק אם חזר למלכות כוללת - מבחינה רעיונית - כמו שהיה לפני פגישתו עם אשמדי.

ראה "שוטנשטיין", הערה 37.

2.2
כמו כן ניתן לומר שרב ושמואל מסכימים על כמה דברים ונחלקו בפרטים אחרים:

במחלוקת הראשונה גם המקל של שלמה המלך וגם בגדיו הם סמלי מלכות.

במחלוקת השניה הם חלוקים רק אם חזר למלכות. אבל שניהם מסכימים שאחרי המלכות הראשונה [ואחרי שהוא סיים לבנות את בית המקדש] הוא יצא לגלות [רוחנית?] ונהיה "הדיוט"!

3.
הביטוי "רב ושמואל חד אמר..." - 42 מופעים בש"ס [כולל כפולות], בסוגייתנו מובא פעמיים.

4.
ראה מה שכתבתי על מסכת יומא דף עה:

בסוגייה יש כמה מימרות רצופות בניסוח של "חד אמר... וחד אמר...". לגבי המחלוקת בין רב ושמואל לגבי "הדגה" אם פירושו ממש דגים, או הכוונה לעריות, הגמרא מסכמת "הא והא הואי", כלומר, שבני ישראל בכו גם על הדגים שחסרו להם וגם על העריות שנאסרו עליהם.

4.1
ואולי כך ניתן לומר על הרבה מופעים של ביטוי זה בש"ס - לפחות לגבי אגדות חז"ל - כבסוגייתנו - שזו משמעות הביטוי "חד אמר... וחד אמר...", שיש שני הדגשים אבל שניהם משלימים זה את זה ואינה מחלוקת רגילה.

4.2
ואולי בענייני הלכה לא כך, וגם באותם מקרים שהגמרא מבררת מי מהאמוראים אמר מה, ומסיימת בביטוי "תסתיים" והיא קובעת בדיוק מהי שיטת אחד מהאמוראים, אז מדובר במחלוקת "רגילה".

5.
וראה גם מה שכתבתי על מסכת יומא דף מב :

בגמרא:

איתמר, שחיטת פרה ופרו, רב ושמואל; חד אמר: פרה - פסולה, פרו - כשרה. וחד אמר: פרו - פסולה, פרה - כשרה. תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה, דאמר רבי זירא: שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה: אלעזר וחוקה שנינו בה.

הפרשנים דנים האם כוונת הגמרא בשחיטת הזר היא לכהן הדיוט לעומת כהן גדול או שמא מדובר בכל אדם שאינו כהן
על פי המשך הסוגיה בעמוד ב.

5.1
רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק א הלכה יא:

אף כהן הדיוט כשר לשרפת הפרה שנאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ועדיין אהרן היה קיים, ומפי השמועה למדו זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט.

5.2
כרוב ממשח (ר' שלמה אלפסי) הלכות פרה אדומה פרק א הלכה יא:

ולענ"ד נראה דפסק רבינו כר' יהודה משום דאיתא התם ביומא דף מ"ב איתמר שחיטת פרה ופרו רב ושמואל חד אמר פרה פסולה פרו כשרה וחד אמר פרו פסולה פרה כשרה תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה
דאמר ר' זירא שחיטת פרה בזר פסולה ואמר רב עלה אלעזר וחוקה שנינו בה ע"כ משמע דבזר הוא דפסולה הא בכהן הדיוט כשרה ש"מ דדריש הא לדורות בין בכ"ג בין בכהן הדיוט

ומכיון דרב ס"ל הכי הכי קי"ל ואף על גב די"ל דמשום כשרה דפרו נקטה מ"מ מאידך דר' זירא דלא מיירי אלא בפרה בלבד דייקינן שפיר וכ"כ התוס' שם דף מ"ג ד"ה לרב הוי עיין שם ואף על גב דבפ' ד' אחין דף ל"ג ב' גבי זר ששימש בשבת מפרש לה בגמ' זר אצלו קאמר ואפי' כהן הדיוט בכלל התם משום דלא סגי בלא"ה מפרש לה הכי וקרא דחיק ומוקי אנפשיה אבל בעלמא ודאי זר ממש קאמר:

הוא מסביר שהרמב"ם פסק כרב. כנראה שהוא מסתמך על הכלל שבאיסורים הלכה כרב נגד שמואל. והוא מביא את דברי "רב" שאמר בסוגייתנו לפי המסקנה ששחיטת פרה אדומה על ידי זר פסולה ומשמע ששחיטת כהן אפילו כהן הדיוט - כשרה.

5.3
דיון רחב בפוסקים שונים כדי להסביר את צדדי המחלוקת.

5.4
ונראה לי לומר דבר חדש. הרי בסוגייתנו התברר בסופו של דבר מה אמר רב ומה אמר שמואל ומדוע הגמרא השאירה את הניסוח "חד אמר... וחד אמר"?

5.5
אלא יש לומר, כאשר מדובר במחלוקת שכל אחד מהחולקים מסכים בהרבה פרטים לדעת חברו, או כשלא מדובר במחלוקת וודאית אלא בהשלמה אז משתמשים בביטוי "חד אמר... וחד אמר" גם אם בסופו של דבר הגמרא מבררת מהי דעתו של כל אחד מהם.

הנ"ל אמור גם לגבי מחלוקת הלכתית!

5.6
ברוב הפעמים שנאמר הביטוי "חד אמר..." במחלוקות בין רב ושמואל מדובר דווקא בדברי אגדה, וברובם ניתן באמת לומר ששני הפירושים משלימים זה את זה או שאחד גורם לשני.

5.7
בסוגייתנו [סוגיא הלכתית] הגמרא הוכיחה - "תסתיים" - מה אמר רב מתוך דברים שאמר רבי זירא ורב הביא מקור לכך:

דאמר רבי זירא: שחיטת פרה בזר פסולה. ואמר רב עלה: אלעזר וחוקה שנינו בה.

כלומר, מכך שרב הביא את המקור מהפסוקים לדינו של רבי זירא משמע שגם רב מסכים לדין זה, ששחיטת פרה אדומה על ידי זר - פסולה.

5.8
את ההוכחה מה אמר רב הגמרא פותחת בביטוי "תסתיים":
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שכט:

"תסתיים" כל מקום שנאמר כך, כך הלכה, וסיום הדבר הוא, אבל יש לפעמים שאומרים "תסתיים" ולא נשאר כן במסקנא. ויש שכתבו שדוקא כשאומרים תסתיים וכופלים בסיומו תסתיים זוהי פשיטות ומסקנא, אבל לא כשאומרים פעם אחת.

ולכן יש לפסוק בסוגייתנו כ"רב".

עד כאן מה שכתבתי על מסכת יומא דף מב.

5.9
גם בסוגייתנו - מסכת גיטין דף סח - יש לומר שהמחלוקת בין רב ושמואל איננה מחלוקת "חזיתית" אלא יש ביניהם השלמת פרטים. ראה לעיל בסעיף 2.2.