הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבה נגד רב יוסף ובדרבנן
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין סה ע"ב
האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות,
בגרוגרות - ועירב לו בתמרים,
תני חדא: עירובו עירוב, ותניא אידך: אין עירובו עירוב!
אמר רבה, ל"ק: הא רבנן, הא רבי אלעזר;
הא רבנן, דאמרי: קפידא;
הא רבי אלעזר, דאמר: מראה מקום היא לו.
ורב יוסף אמר: הא והא רבנן, כאן בשלו, כאן בשל חבירו.
א"ל אביי, ואלא הא דתניא: האומר לשלוחו ערב לי במגדל ועירב לו בשובך,
בשובך - ועירב לו במגדל,
דתניא חדא: עירובו עירוב, ותניא אידך: אין עירובו עירוב,
התם מאי שלו ושל חבירו איכא?
התם נמי איכא פירי דמגדל ופירי דשובך.
1.
יש מחלוקת בין רבה ורב יוסף.
2.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ו הלכה כג
אחד או רבים שאמרו לאחד צא וערב עלינו ועירב עליהן באי זה רוח שרצה הרי זה עירוב ויוצאין בו שהרי לא ייחדו לו רוח,
האומר לחבירו ערב עלי בתמרים ועירב עליו בגרוגרות
בגרוגרות ועירב עליו בתמרים,
א"ל הניח עירובי במגדל והניחו בשובך,
בשובך והניחו במגדל,
בבית והניחו בעליה
בעליה והניחו בבית אינו עירוב,
אבל אם אמר לו ערב עלי סתם ועירב עליו בין בגרוגרות בין בתמרים בין בבית בין בעליה הרי זה עירוב.
+/השגת הראב"ד/ אחד או רבים שאמרו לאחד ערב עלינו וכו' עד שהרי לא יחדו לו רוח. א"א שנה משנתנו כמ"ד יש ברירה.+
משמע מהרמב"ם שהוא פוסק כרבנן לפי הסברו של רבה.
3.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק ו הלכה כג:
... האומר לחבירו ערב לי וכו'. פ' התקבל בגיטין (גיטין דף סה / דף ס"ה:) האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות בגרוגרות ועירב לו בתמרים תני חדא עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב אמר רבה ל"ק הא דאין עירובו עירוב כרבנן דאמרי קפידא הוי אידך כר' אליעזר דאמר מראה מקום הוא לו. רב יוסף אמר הא והא רבנן כאן בשלו כאן בשל חבירו...
כשהוא מצטט את הגמרא הוא מצין "רבה", אבל בהמשך הוא מתייחס אל "רבא":
4.
ומשמע ודאי דרבא לית ליה סברא דרב יוסף לחלק בין שלו לשל חבירו דאי ס"ל הכין הוה מוקים לתרוייהו כהלכתא והוה מוקים להו בצדדין חלוקים כי היכי דלא ליפלגו.
הוא מדגיש שרבא [לפי גירסתו] חולק על רב יוסף.
5.
ופסק רבינו כרבא
הוא מציין שהרמב"ם פוסק כרבא [לפי גירסת ה"מגיד משנה"].
6.
נימוק ראשון לפסוק כרבא:
חדא דהוה בתרא
רבא נחשב "בתראי" ביחס לרב יוסף. כלומר מכיוון שהוא מאוחר לרב יוסף הרי שלפי הכלל של "הלכה כבתראי" - הלכה כרבא.
6.1
הוא לא מתייחס לכלל ש"הלכה כבתראי" תקף רק לגבי אמוראים מאביי ורבא ואילך,
6.2
ואולי הוא סובר שרבא עצמו נכלל.
6.3
ועוד דאביי משמע דהכי ס"ל
מפשט הגמרא נראה שאביי מסכים לדעת רבא. כנראה שהוא מתכוון לכך, שהלכה כרבים - כאביי ורבא נגד רב יוסף.
ואולי הסבר זה חולק על ההסבר הקודם בסעיף 6 ומסכים להערתנו לעיל בסעיף 6.1
7.
נימוק נוסף לפסוק כרבא:
ורב יוסף איצטריך לדחוקי ולמימר דעירב לו במגדל מפירי דמגדל קאמר
ההסבר של רב יוסף דחוק, כי הוא מעמיד את המחלוקת בין שתי הברייתות באוקימתא מיוחדת. לכן הלכה כרבא.
7.1
לא ברור האם נימוקו זה חולק על ההסברים הקודמים.
8.
והרשב"א ז"ל פסק בספרו כרב יוסף ודברי רבינו נראין לי:
הרשב"א חולק על הרמב"ם ופוסק כרב יוסף.
כנראה שהוא סובר שהלכה כרב יוסף נגד שני תלמידיו - אביי ורבא.
9.
לפי הגירסא "רבה" בגמרא הרי שיש לפסוק כמותו נגד רב יוסף לפי הכלל במסכת בבא בתרא דף קיד: "רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה".
9.1
ראה מה שהרחבתי בעניין זה על מסכת מנחות דף לב.
9.2
ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קלג.
10.
הליכות עולם שער חמישי פרק ב:
ד. רבה ורב יוסף הלכה כרבה משום דאמרי בהוריות רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים פירוש בעל פלפול וסברא,
הילכך כל היכא דפליגי רבה ורב יוסף בסברא דנפשייהו ולא בשמועה אליבא דרביה הלכתא כרבה בר מתלת דהלכה כרב יוסף וסימנייהו סדום קנין ומחצה.
סדום בפרק השותפין רבה אמר כגון זה כופין אותו על מדת סדום מתקיף לה רב יוסף וכו'.
קנין בפרק י"נ קנין אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין ורב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין.
מחצה בבתרא פרק מי שמת ההוא דאמר לה לדביתהו נכסי לך ולבריך אמר רב יוסף קנתה פלגא וכו':
לפי דבריו הכלל שהלכה כרבה נגד רב יוסף תקף רק כשהם חלוקים בסברת עצמם [="אליבא דנפשייהו"]. אבל יתכן, שבסוגייתנו הם חלוקם בהסבר המחלוקת בין רבנן ורבי אלעזר ולא נכלל ב"סברת עצמם", וממילא לא תקף בסוגייתנו הכלל שהלכה כרבה.
ואולי זוהי סברת הרשב"א - לעיל בסעיף 8 - שפסק כרב יוסף דווקא.
