רובי תורתי
גיטין ס ע"ב
"אמר רבי אלעזר: תורה - רוב בכתב ומיעוט על פה, שנאמר: (הושע ח, יב) אֶכְתָּב-לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. ורבי יוחנן אמר: רוב על פה ומיעוט בכתב, שנאמר: (שמות לד, כז) כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. ואידך נמי הכתיב אכתוב לו רובי תורתי? ההוא אתמוהי קא מתמה: אכתוב לו רובי תורתי?! הלא כמו זר נחשבו!".
קשה,
א. הכיצד ניתן לפרש שהפסוק אתמוהי קא מתמה, הלא אם כן היה צריך להיות: האכתוב לו, או וכי אכתוב לו, כמצוי בלשון המקרא.
ב. על דרך השאלה הרווחת בגמרא: "מאי שייר דהאי שייר" יש להקשות: "היכא מתמה דהכא מתמה" – וכי היכן מצינו בהושע שהשתמש בלשון תמיה או שאלה?!
ג. למה לא תירצו בפשטות שאין משמעות: רובי תורתי – רוב היפך של מיעוט, אלא: דברי תורתי הרבים? והלא כך משמעות המילה רוב בלשון המקרא, כגון: (בראשית כז, כח) וְיִתֶּן לְךָ... וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ, (ויקרא כה, טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, (ישעיהו א, יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם, (תהלים לז, יא) וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם, (אסתר ה, יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו.
אלא שלא בפשוטו של מקרא עסקינן אלא במדרשו, וכיון שלשון הפסוק יכול להתפרש במשמעות של רוב שהוא היפך של מיעוט – צריך לדורשו גם במשמעות זו. ועל כך התשובה: אין הכי נמי, אלא שאז יידרש הפסוק בלשון תמיהה.
