מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מקח טעות
הנחת יסוד לכל דיני מקח טעות היא: "כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא הדבר השלם מכל מום" (רמב"ם הל' מכירה טו, ו). "השלם מכל מום" הוא גם במשמעות זו שהקונה יוכל להשתמש בחפץ הנקנה בדרך בה הוא התכוון להשתמש זאת וכפי שהובהר למוכר. כיון שכך: "המוכר לחבירו זרעוני גנה שאין עצמן של זרעונים נאכל, וזרען ולא צמחו, חייב באחריותן ומחזיר לו הדמים שלקח ממנו, חזקתן לזריעה" (שולחן ערוך חושן משפט סי' רלב, כ). זרעונים נועדים לזריעה בלבד, ואם הם לא צמחו אזי על המוכר להחזיר לקונה את הכסף. כל זה אם ברור "שלא צמחו מחמת עצמן" (שו"ע שם), ובספר מאירת עינים מסביר: "ואף שלא ידע גם המוכר שהם רעים, מ"מ היה לקחת בחשבון שמא הן רעים ויפסיד זרעו, ומסיבה זו צריך להחזיר לו כל דמיו אף שהוא כבר כלה ונרקב בארץ, ואין המוכר יכול לומר להלוקח החזר לי זרעי ואני אחזיר לך המעות, אבל מה שטרח והוציא בזריעתן אין צריך המוכר ליתן להלוקח" (סמ"ע, חושן משפט, סימן רלב ס"ק מו).
מקרה שארע לפני זמן מה. אדם קנה שתיל במשתלה, ונאמר לו שהשתיל בשנה השלישית לשנות ערלה. הוא שתל את השתיל בחצרו, ולאחר מספר ימים הודיע המוכר לקונה שהוא גילה שהפועל נתן לו בטעות שתיל שהוא בשנה השניה לערלה, וזאת מאחר והשתיל נראה גדול, ויש למנות עוד שנה לערלה. במקרה זה הקונה הסכים לכך ולא היה אכפת לו. אך מה היה הדין לו הקונה היה טוען אני הסכמתי על דעת כן שהשתיל הוא בשנה שלישית, והיה דורש שהמוכר יחליף לו את השתיל או אף לבטל את העסקה? הן אמת שהמוכר נהג נכון בכך שהוא מנע מהקונה מכשול גדול, מאחר שרק הוא יודע את גיל השתיל, והקונים סומכים עליו. אך אם הקונה היה טוען שזה מקח טעות כי הוא קנה את השתיל בהנחה שהשתיל בשנה האחרונה לערלה ואין הוא מעונין להמתין שנה נוספת, הצדק היה עימו.
