הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
יהרג ואל יעבור
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין נז ע"ב
מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא?
דרש להן הגדול שבהן: +תהלים ס"ח+ אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים, מבשן אשיב - מבין שיני אריה אשיב, ממצולות ים - אלו שטובעין בים;
כיון ששמעו ילדות כך, קפצו כולן ונפלו לתוך הים.
נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו: מה הללו שדרכן לכך - כך, אנו שאין דרכנו לכך - על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים.
ועליהם הכתוב אומר: +תהלים מ"ד+ כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה.
ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה.
אתיוהו קמא לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +שמות כ'+ אנכי ה' אלהיך, אפקוהו וקטלוהו.
ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +שמות כ'+ לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, אפקוהו וקטלוהו.
אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +שמות כ"ב+ זובח לאלהים יחרם, אפקוהו וקטלוהו.
אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +שמות ל"ד+ לא תשתחוה לאל אחר, אפקוהו וקטלוהו.
אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +דברים ו'+ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אפקוהו וקטלוהו.
אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +דברים ד'+ וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אפקוהו וקטלוהו.
אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו, כתוב בתורה: +דברים כ"ו+, את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום, כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.
א"ל קיסר: אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה, כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא,
א"ל: חבל עלך קיסר, חבל עלך קיסר, על כבוד עצמך כך, על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה! אפקוהו למיקטליה,
אמרה להו אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא,
אמרה לו: בניי, לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות! אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה.
יצתה בת קול ואמרה: +תהלים קי"ג+ אם הבנים שמחה.
בסוגייתנו מדובר בכמה מקרים של התאבדות.
1.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמה סעיף ב:
איזהו (ב) מאבד עצמו לדעת, ג כגון שאמר: הרי הוא עולה לראש הגג, וראוהו שעלה מיד דרך כעס, או שהיה מיצר, ונפל ומת, הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת. אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן, ד או הרוג ומושלך על גבי סייפו, הרי הוא בחזקת כל המתים, ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר. הגה: ה ב] מי שגנב וגזל ועל ידי זה נהרג בדין מלכות, מתאבלים עליו, ג] אם אין בו סכנה מפני אימת המלכות, ולא מקרי מאבד לדעת (מהרי"ו סימן קי"ד).
2.
בסוגייתנו האמא של שבעת הבנים - יש אומרים שמדובר בחנה ושבעת בניה -
"אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה". לפי האמור בשולחן ערוך - לעיל בסעיף 1 - היא לא אמרה דבר לפני שעלתה, ולכן יתכן שמסרה עצמה בידי שמים שיפילו אותה!
2.1
ולכן: "יצתה בת קול ואמרה: +תהלים קי"ג+ אם הבנים שמחה" - מן השמים הפילו אותה כדי שלא תסבול מצער על מות בניה.
3.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שמה סעיף ג:
ד] קטן המאבד עצמו לדעת, חשוב כשלא לדעת. ה] וכן גדול המאבד עצמו לדעת, והוא אנוס ו כשאול המלך, אין מונעין ממנו כל דבר.
3.1
לפי הנ"ל גם הילדים בסיפור הראשון בגמרא - אם היו קטנים - לא מוגדרים כ"מאבד עצמו לדת" למרות שהפילו עצמם בפועל למים.
4.
הפרשנים דנים בהרחבה על כמה מקרים בש"ס של התאבדות צדיקים:
5.
תוספות מסכת גיטין דף נז עמוד ב:
קפצו כולן ונפלו לתוך הים - והא דאמר במס' ע"ז (עבודה זרה דף יח.) מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל בעצמו הכא יראים היו מיסורין כדאמרינן (כתובות דף לג:) אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא ועוד דע"כ היו מענין אותן ולא היו הורגים אותן.
אם המתאבד פחד מייסורים אין מעשה ההתאבדות נחשב לעבירה. ולכן לגבי הילדים - לעיל בסעיף 3.1 - המעשה היה מותר.
6.
ספר יוחסין מאמר ראשון ד"ה וראוי להביא:
וראוי להביא בכאן כפי זמננו שראינו צדיקים שהרגו עצמם ובניהם כדי שלא יוציאום על כרחם מתורת י"י שזה היה מותר ודבר קדוש.
6.1
כנראה שהוא מתכוון לומר שהתאבדות נחשבת כדבר מותר וקדוש רק בשעת שמד. אמנם בסיפור על שבעת הבנים בסוגייתנו שהקיסר ביקש שישתחוו לפסל הם לא התאבדו אלא מסרו עצמם למיתה באופן פסיבי על פי הכלל שעל שלוש עבירות - ואחת מהן - "גילוי עריות" - "יהרג ואל יעבור" - למרות שהיו ילדים.
6.2
ולגבי האמא יתכן שמותר היה לה להתאבד מפני שהיה מדובר גם "בשעת השמד". וגם הסיפור הראשון, על הילדים שהטביעו עצמם, היה בשעת שמד.
6.3
ולגבי סיפור של הילדים והילדות מדובר היה בגילוי עריות שעליה נאמר "יהרג ואל יעבור". אבל הם התאבדו בפועל, ויש להסביר על פי דברי התוס' לעיל בסעיף 5. או לפי האמור לעיל בסוף סעיף 6.2.
7.
הסיפור הראשון - של הנערים שהפילו עצמם למים - מסתיים בפסוק:
+תהלים מ"ד+ "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה."
7.1
אומרת הגמרא:
ורב יהודה אמר: זו אשה ושבעה בניה.
רב יהודה מקשר את הפסוק לעיל לסיפור השני - חנה ושבעת בניה.
7.2
האם רב יהודה חולק בדין על ה"סיפור" הראשון?
7.3
אולי יתכן שהוא סובר שהילדים בסיפור הראשון הטביעו עצמם באופן אקטיוי והפסוק לא מתיחס כלפיהם, לעומת שבעת הבנים - בלי להתייחס לאמא - בסיפור השני שהקיסר הרג אותם והם לא התאבדו.
