ממה, אם כן, התפרנס רש"י? / חנן חריף

בבא בתרא פ ע"א

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

מקובל להניח שרש"י התפרנס מייצור יין. הנחה זו הפכה למעין 'עובדה ביוגרפית' אודות רש"י, כזו שהיסטוריונים וחוקרים רבים ציינו בכתיבתם אודות 'רבן של ישראל' מבלי לטרוח הרבה לבססה. מקור ההנחה הוא בבקיאות הרבה שמגלה רש"י בפירושיו בענייני גידול הגפנים וייצור היין. ובכל זאת, בשום מקום לא נמצאה ראייה מוצקה לכך. יתרה מזו, חיים סולובייצ'יק, מגדולי חוקרי ההלכה בדורנו, ציין במאמר מ-1978 כי האדמה בטרואה שבצפון מזרח צרפת - סביבת מגוריו של רש"י, אינה מתאימה לגידול גפנים. סולובייצ'יק אף הוסיף וטען בנימה פולמוסית-משהו כי אף שייתכן כי רש"י אכן גידל גפנים, באותה מידה ניתן היה לשער כי רש"י עסק ב...מסחר ביצים, שכן גם בתחום זה הוא גילה בקיאות רבה.

הכותרת דלעיל לקוחה ממאמרו האנגלי של פרופסור מאיר גרובר, מהחוג למקרא באוניברסיטת בן גוריון – "So how then did Rashi make a living" . גרובר פתח את הנושא לדיון חדש, במסגרתו דן בקצרה במאמרו של סולובייצ'יק וסייג את טענותיו בדבר אי התאמת הקרקע באזור טרואה לגידול גפנים, כמו גם מהאמירה לפיה ניתן היה להניח שרש"י עסק בממכר ביצים. אדרבא. בתשובותיו מובא מקרה המוכיח כי הוא דווקא קיבל ביצים מאחרים... .

לדיונו התמציתי והחד של גרובר, שממשיך גם לתחומי פרנסה אחרים, ניתן להוסיף, לאור דף פ ע"א, הנחה חדשה: רשב"ם היה כוורן. את דברי המשנה "הלוקח...פירות כוורת (=הקונה דבורים) נוטל שלושה נחילים ומסרס", והסבריה של הגמרא בנידון, מבאר רשב"ם תוך גילוי בקיאות מפליאה בדרכי גידול הדבורים של ימיו:
 

'נוטל שלושה נחילים': שלוש חבורות [של דבורים] הנולדות ראשונה ... שכן דרך הכוורת: בתחילת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילַדוֹת שילדו האמהות, ויושבין [הילדות] על ענף האילן. ומביא [הכוורן] כוורת חדש[ה], ומכניסן לתוכו. וכן לסוף תשעה או עשרה ימים, יוצא נחיל של דבורים אחֵר, ומביא [שוב, הכוורן] כוורת אחרת, ריקנית, ומכניסן לתוכו. וכן [הנחיל] השלישי. וקוראין לו 'טירציל'. ויש שעושין [כך] עד שבע ושמונה פעמים במלכות יוון. ובמלכות זו רובן [רוב מגדלי הדבורים] עושין שלוש פעמים, והשלישי גרוע מכולן (...). 'ומסרס': כלומר, מכאן ואילך יגרום להם המוכר שיסתרסו מאליהן(...) כדי שיהו טרודין ועסוקין לעשות דבש. וכל זמן שעושין דבש – אין עושין ולדות (...). שכן דרך הכוורת: לאחר שיצאו (ממנה) כל הנחילין, עושה דבש. ויש (כוורנים) שהורגין אותן ולוקחין הדבש, ויש שמריקין אותן לכוורת ריקנית.

רשב"ם ממשיך ומפרט, וברור שהוא בקיא מאוד ברזי הכוורנות, ואף חולק את ידיעותיו עם הקוראים.

אך מטרת דיונו של גרובר חורגת מעבר לשאלת אופן פרנסתו של רש"י. הוא מראה באופן משכנע כי רש"י, יותר מכל, היה "ראש ישיבת גאון יעקב" – כגאוני בבל לפניו, וכי עיסוקו בתורה ובהנהגת יהודי זמנו בנתיבותיה היה הרבה יותר מאשר 'תחביב לשעות הפנאי' של בעל כרמים, סוחר ביצים או, אם נרצה להוסיף – כוורן מומחה. מכאן עובר גרובר למסקנה אקטואלית מאוד, הנוגעת ליחס למורים, רבנים ואנשי אקדמיה – ולמערכות להן הם שייכים. לפי גרובר ראוי שנשתחרר מהראייה לפיה הנחלת ידע רוחני לסוגיו, תורני ו'חילוני' - מגיל בית הספר ועד מאה ועשרים, היא מעין תחביב הנלווה למקצוע, ולא מקצוע בפני עצמו – כזה הדורש עמל, התמסרות ותמיכה של החברה. שינוי תפיסתי מעין זה עשוי להביא ליצירתן של מערכות מוצלחות יותר, ולתוצאות חינוכיות-תרבותיות טובות בהרבה, כאלו שמשפיעות על כלל החברה ומשיבות את מה שהושקע בהן בנכסי רוח ותרבות שאינם נמדדים בכסף.

לקריאת המאמר, ו(כמעט...) אינסוף תכנים אחרים במדעי היהדות:
http://seforim.blogspot.com