הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סתם במשנה ומחלוקת בברייתא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין לז ע"ב
אמר רב יהודה אמר רב נחמן: נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני;
מאי טעמא? כיון דתקינו רבנן פרוסבול, לא שביק היתירא ואכיל איסורא.
כי אתו לקמיה דרב, אמר ליה: מידי פרוסבול היה לך ואבד? כגון זה פתח פיך לאלם הוא.
תנן: וכן בעל חוב שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוסבול - הרי אלו לא יפרעו!
תנאי היא, דתניא:
המוציא שטר חוב - צריך שיהא עמו פרוסבול,
וחכמים אומרים: אינו צריך.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של רב יהודה בשם רב נחמן:
אמר רב יהודה אמר רב נחמן: נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני;
הביטוי "אמר רב יהודה אמר רב נחמן" - מופע יחידאי בש"ס.
1.1
וכנראה שהוא משובש כי רב יהודה לא היה תלמידו של רב נחמן, ראה ב"מנחת יהודה" שמסביר שיש לגרוס רק "אמר רב יהודה אמר רב" בלי "נחמן" שהשתבש מהמלה "נאמן..."
2.
הנימוק לדינו של רב יהודה:
מאי טעמא? כיון דתקינו רבנן פרוסבול, לא שביק היתירא ואכיל איסורא.
אדם נאמן לומר שהיה היתר - כשתלוי "בידו".
3.
הלכה למעשה של "רב":
כי אתו לקמיה דרב, אמר ליה: מידי פרוסבול היה לך ואבד? כגון זה פתח פיך לאלם הוא.
רב היקל יותר מדינו של רב יהודה בסעיף 1.
3.1
לפי הסברנו לעיל בסעיף 1.1 יש להסביר, שבתחילה רב אמר את הדין שרב יהודה אמר משמו, וכשהגיע מעשה לפני רב היקל הלכה למעשה יותר מכפי שאמר בתחילה!
4.
הגמרא מקשה ממשנה במסכת כתובות דף פט:
תנן: וכן בעל חוב שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוסבול - הרי אלו לא יפרעו!
משמע במפורש שלא כרב יהודה בשם רב.
4.1
קשה לי מאד על הביטוי "תנן" שמביא משנה ממסכת כתובות דף פט שלא כמקובל, שהביטוי "תנן" [בלי שום תוספת] מלמד שמקשים מהמשנה האחרונה שלפני הסוגיה המדוברת.
5.
קובעת הגמרא:
תנאי היא, דתניא:
המוציא שטר חוב - צריך שיהא עמו פרוסבול,
וחכמים אומרים: אינו צריך.
נושא סוגייתנו שנוי במחלוקת תנאים בברייתא.
5.1
המשנה במסכת כתובות - לעיל בסעיף 4 - מתאימה לשיטת תנא קמא בברייתא ורב יהודה ורב סוברים כחכמים בברייתא.
6.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה כד:
המוציא שטר חוב אחר שביעית ואין עמו פרוזבול אבד חובו, ואם אמר היה לי ואבד נאמן,
שמזמן הסכנה ואילך בעל חוב גובה שלא בפרוזבול,
ולא עוד אלא כשיביא בעל חוב את שטרו או כשיבוא לתבוע במלוה על פה אומרים לנתבע שלם לו, ואם טען הנתבע ואמר איה פרוזבול שלו, אומרים לתובע היה לך פרוזבול ואבד אם אמר הן נאמן, ואם הודה שלא כתב פרוזבול אבד חובו והיתומים אינן צריכין פרוזבול.
7.
ר"י קורקוס הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה כד:
... ופסק רבינו כרב נחמן וכרב כיון דליכא אמורא דפליגי עלייהו
הרמב"ם פסק כרב יהודה בשם רב [הוא מזכיר את רב נחמן - ראה לעיל בסעיף 1.1] מפני שאין אמורא בסוגיא שחלק עליהם.
8.
דעת הרי"ף":
אבל הרי"ף ז"ל ובעל העטור ז"ל נראה שפוסקין כסתם מתניתין דתנן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול לא יפרעו משום דסתם במתניתין ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם מתניתין
יש מי שפוסק כמשנה במסכת כתובות - לעיל בסעיף 4 - ואין להתחשב במחלוקת בברייתא, כי הכלל הוא "סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין", שהרי המשנה במסכת כתובות שנוייה ב"סתם" - בלי מחלוקת.
8.1
ואולי לפי דבריו ניתן להסביר מדוע סוגייתנו השתמשה בביטוי "תנן" - ראה לעיל בסעיף 4.1 - מפני שהגמרא כנראה סוברת שהברייתא בסוגייתנו היא המשכה של המשנה במסכת כתובות!
9.
הוא מסביר מדוע הרמב"ם לא סובר כרי"ף - לעיל בסעיף 8:
וכבר תמה הר"ן ז"ל על סברה זו מהטעם שכתבתי ואף על גב דמחלוקת בבריתא וסתם במתניתין הלכה כסתם
הני מילי היכא דלא אשכחן אמורא דפסק כמחלוקת דבריתא
אבל היכא דאמוראי פסקו כחכמים דבריתא וליכא בגמרא מאן דפליג עלייהו איך נפסוק אנחנו דלא כאמוראי...
כלל יותר גדול הוא, שאם אמורא קובע הלכה ואין אמורא שחולק עליו הרי שהלכה כמותו גם אם הוא פסק בניגוד ל"סתם משנה" [אבל כנראה שכלל זה תקף רק אם יש לאמורא סיוע לפחות מאחת הדעות בברייתא - כבסוגייתנו].
10.
והוא ממשיך להשוות בין שתי הסוגיות - מסכת כתובות דף פט וסוגייתנו במסכת גיטין דף לז עמוד ב.
