אביי ורבא, מציאות ודמיון
גיטין לד ע"א
"בגלוי דעתא בגיטא קמיפלגי, דאביי סבר: גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא, ורבא סבר: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא".
אביי לשיטתו שנצרכת מציאות מוחשית. ורבא לשיטתו שדי בפוטנציאל הגלום בדמיון.
בשיטתם זו נחלקו בכמה מקומות והלכה כאביי, כמבואר:
במסכת ברכות מח ע"א, ובמסכת כריתות ז ע"א.
יש מחלוקות דומות בין אביי ורבא אך בהן הלכה כרבא, אם צריך להשוות בין דברים על פי הדמיון המוחשי או על פי הדמיון המשמעותי, ומבואר במסכת שבת עב ע"ב.