גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תתקצ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת גיטין
דף כג ע"א
מדוע לא הכיר יעקב אבינו את לאה בטביעות עינא דקלא?
הגמרא דנה בענין שכשם שסומכים על טביעות עין, דהיינו הכרת איזה אדם או חפץ על פי הדמות והצורה הטבועה וחקוקה במוח, כך סומכים על טביעות קול, ואם הוכר אדם על פי קולו, סומכים על הכרה זו, וכדאיתא במכילתין (כג ע"א): "מתקיף לה רב יוסף, היאך סומא מותר באשתו, היאך בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא..." (וכ"ה גם במס' חולין דף צו.).
והנה, בהא דאיתא במס' בבא בתרא (קכג.): "... והיינו דכתיב (בראשית כט, כה) 'ויהי בבקר והנה היא לאה', מכלל דעד השתא לאו לאה היא, אלא מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא", כותב ומתמה המהרש"א (שם בחידושי אגדות) לפי הכלל האמור של 'טביעות עינא דקלא', היאך לא הכירה יעקב מיד שהיא לאה, בטביעות עינא דקלא; עוד תמוה, מדוע הוצרך כלל למסור סימנים לרחל, מתחילה היה לו לסמוך על טביעות עינא דקלא, וז"ל: "דליכא למימר שבזולת סימנין היה סבור בלילה שהיא רחל עד בבקר שראה אותה לאור היום, דמסתמא היה מכירה בקול, כשהיה מדבר עמה, כדאמרינן בפרק המביא ובפרק גיד הנשה דלא הותרו סומים ופקחים בלילה בנשותיהם אלא בטביעות עינא דקלא, אלא על כרחך שמסירת הסימנין שידעה לאה להודיעם ליעקב, הם הטעו את יעקב שלא להכירה בקול, כמו שהטעו סימני שער הידים את יצחק שלא הכיר את יעקב בקול וכו'. מיהו קצת קשה, למה היה לו ליתן לרחל הנהו סימנין, דהוי ליה לסמוך אטביעת עינא דקלא. ויש לומר, שהיה יעקב עושה כן על צד היותר טוב, שלא ירמה אותו".
אחרי שהשוה המהרש"א נידון זה למה שלא הכיר יצחק את יעקב בקול, כשבא במרמה לקבל הברכות, יש להביא לכאן את דברי הרמב"ן שאכן דן בזה כלפי יצחק ויעקב, וז"ל: "ואני תמה, איך לא פחד מהיכר הקול, וכל בני אדם נכרים בקולם, כמו שאמרו רבותינו היאך סומא מותר באשתו, והיאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה, אלא בטביעות עינא דקלא, ואם סתם בני אדם מכירין כן, מה יהיה ביצחק, החכם והבקי להכיר בין בניו, שתהיה לו באמת טביעות בקול. [וי"ל] אולי היו האחים האלה דומים בקולם... או שהיה משנה קולו לדבר כלשון אחיו, כי יש בבני אדם יודעים לעשות כן". ואמנם על פי דברי הרמב"ן הללו מתיישבת גם קושית המהרש"א כיו"ב, שיעקב אבינו לא נסמך אטביעת עינא דקלא, כי מאחרי שהיו אחיות, אולי היו דומין בקולן, ולא ניתן לסמוך על הכרת קול, וגם אולי היתה משנה לאה את קולה כקול רחל אחותה.
מאידך, קושיית הרמב"ן כלפי יצחק ויעקב מתיישבת גם כן על פי דברי המהרש"א, כי מה שהיה לבוש בבגדי עשו, ועורות גדיי העזים שהיה על ידיו של יעקב, הטעו את יצחק שלא להכיר בקולו, וההכרה באמצעות חוש המישוש הכריעה את ההכרה מחמת טביעות עינא דקלא [ראה חזקוני (בראשית כז, כו-כז) וכן בפירוש רבי יוסף בכור שור (שם) תולדות יצחק (שם) שאכן כתבו כן].
בספר 'זכרון בספר' (עמ"ס מגילה, להג"ר שמואל לייב קוידער זצ"ל) מביא בזה"ל: "זה רבות בשנים שאלתי את פי ריעי הגאון מוה"ר בצלאל רנשבורג זצ"ל, האיך לא ידע בה, הא מסקינן בחולין צ"ו עמוד א דבני אדם מותרין בנשותיהן בלילה בטביעת עינא דקלא, ומדוע לא הכירה בטביעת עינא דקלא, והראה לי פתיחתא דאיכה רבתא" (פסקה כד) דשם מבואר במדרש שרחל הסתתרה שם באהל באותו לילה, וכל מה שהיה יעקב שואל את לאה, היתה רחל משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר את קולה של לאה, יעו"ש. וכן העיר בשו"ת 'באר מרדכי' (יו"ד סי' כ) שנעלם מדברי המהרש"א דברי המדרש הללו, כי לפי דברי המדרש לא קשה מידי, כי אכן לא הכירה את לאה בקולה, ובזולת הסימנים היה אכן סובר שהיא רחל, עד שהאיר אור הבוקר וראה אותה לאור היום.
עוד נביא בזה לדברי הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זי"ע ב'תפארת יונתן' על הפסוק בפרשת מקץ (מב, ח): "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו", שמבאר שיוסף הכיר את אחיו בטביעות קלא, וז"ל: "כי הנה אמרינן בגמרא דסומא האיך מותר באשתו, דבשלמא אדם אחר רואה אותה ומכירה בטביעת עין, משא"כ בסומא ואמרו שמכירה בקלא, אבל כל לשון ולשון מתחלף בטוב הדבר ונעימת המליצה אם חזק אם רפה, עד שמי שמכיר בלשון אשכנז ואינו מכיר בלשון צרפת ושומע את חבירו מדבר בלשון צרפת אינו מכירו בקלא, ולכך המה שדברו בלשון הקודש בהיות יוסף אצלם, ועכשיו נמי היו מדברים בלשון הקודש, היה יוסף מכיר אותם בקלא, אף שנפתלי וזבולין נשתנו בחתימת זקן ופרצוף פנים כמ"ש הרמב"ן, אבל יוסף שדיבר בפניהם עם המליץ בלשון מצרי, לא היו יכולים להכיר את יוסף על ידי הקול" (הובא בגל' תתקצ מדור 'פלאות עדותיך', וראה מה שצויין שם. וע"ע 'פרדס יוסף' פר' מקץ שם בשם בעל ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל).
