הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אין ברירה" בדאורייתא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין כה ע"א
אמר רב: כולן פוסלין בכהונה חוץ מן הראשון,
ושמואל אמר: אף ראשון נמי פוסל,
ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: כל מקום ששנו חכמים גט פסול - פסול ופוסל,
חליצה פסולה - פסולה ופוסלתה מן האחין.
במערבא אמרי משמיה דר' אלעזר: שמאל ולילה - פסולות ופוסלות,
קטן ואנפיליא - פסולות ואין פוסלות.
זעירי אמר: כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון,
וכן אמר רב אסי: כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון;
ור' יוחנן אמר: אף אחרון נמי אינו פוסל.
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה,
דא"ר אסי א"ר יוחנן: האחין שחלקו לקוחות הן, ומחזירין זה לזה ביובל.
וצריכא;
דאי איתמר בהא,
בהא קאמר רבי יוחנן דאין ברירה, משום דבעינן לה - לשמה,
אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל, אבל ירושה ומתנה לא;
ואי אשמעינן שדה, משום דלחומרא,
אי נמי כתחילה, אבל הכא אימא לא,
צריכא.
1.
בסוגייתנו נחלקו כמה אמוראים האם הגיטין הפסולים במשנה אוסרים אותה בדברים שמותרים לכהנת או אף אוסרים על האשה להינשא לחומרא/מספק.
2.
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה א:
כל גט שלא נכתב לשם האיש המגרש ולשם א האשה המתגרשת אינו גט, כיצד סופר שכתב גט ללמד או להתלמד ובא הבעל ומצא שם שנכתב בגט זה כשמו ושם האשה כשם אשתו ושם העיר כשם עירו ונטלו וגירש בו אינו גט.
מביא את המקרה הראשון במשנתנו, ופוסק שאינו גט. למרות שלשון המשנה הוא "פסול לגרש בו".
2.1
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה ב:
יתר על זה כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך ונטלו ממנו וגירש בו אינו גט אף על פי שנכתב לשם גירושין.
מביא את המקרה השני במשנתנו, ופוסק שאינו גט. למרות שלשון המשנה הוא "פסול לגרש בו".
2.2
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה ג:
יתר על כן מי שיש לו שתי נשים ששמותיהן שוין וכתב לגרש את הגדולה ונמלך וגירש בו את הקטנה אינו גט, אף על פי שנכתב לשם האיש המגרש לא נכתב לשם זו שנתגרשה בו.
מביא את המקרה השלישי במשנתנו, ופוסק שאינו גט. למרות שלשון המשנה הוא "לא יגרש בו".
2.3
רמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה ד:
יתר על כן אמר לסופר כתוב ואיזו שארצה אגרש בו וכתב הסופר על דעת זו וגירש בו אחת מהן הרי זה ספק גירושין,
וכל גט שכתבו שלא לשמה אף על פי שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט.
ברישא של דבריו הוא מביא את המקרה הרביעי והאחרון במשנתנו, ופוסק שהיא ספק מגורשת. למרות שלשון המשנה הוא "לא יגרש בו".
3.
נחלקו אמוראים בגמרא לגבי כל המקרים במשנה אם הגט פוסל את האשה מכהונה, כלומר, האם יש ריח גט והגט משפיע למרות שהוא פסול.
3.1
מכל דברי הרמב"ם לעיל משמע שהוא פוסק בכל שלושת המקרים במשנה שהגט פסול לגמרי ואינו גט כלל, ורק במקרה האחרון הוא פוסק "ספק גירושין", וממילא פוסל את האשה מכהונה - מספק.
3.2
בפשטות הרמב"ם מכריע כשיטת האמוראים זעירי ורב אסי ולא כרב ולא כשמואל ולא כרבי יוחנן.
3.3
אבל הרמב"ם כותב "ספק גירושין" והוא לא מנסח כלשון זעירי ורב אסי בלשון פוסלין!
4.
כסף משנה הלכות גירושין פרק ג הלכה א:
[א] כל גט שלא נכתב לשם האיש וכו'. משנה ריש פ' כל הגט (גיטין דף כ"ד) קרובה ללשון רבינו
הוא מציין שלשון הרמב"ם דומה מאד ללשון משנתנו [מלבד המקומות שציינו לעיל בסעיף 2.]
ופירשו בגמ' דרישא בסופרים העשויים להתלמד וכתבו שם אינש דעלמא. ומ"ש בכולם אינו גט שפירושו בטל לגמרי כמבואר פ"י
ודאמר לסופר כתוב ואי זו שארצה אגרש בו כתב הרי זו ספק מגורשת הוא ממאי דאיפליגו בגמרא
דרב סבר כולם פוסלים בכהונה חוץ מן הראשון
ושמואל אמר אף ראשון נמי פוסל וכו'
וזעירי ורב אסי אמרו כולם אין פוסלין חוץ מן האחרון
ור"י אמר אף אחרון נמי אינו פוסל
5.
אחרי שהוא מציין את השיטות בסוגיה הוא מסביר את פסק הרמב"ם:
ומדחזינן לכולהו דס"ל אחרון פוסל ה"ל ר"י יחיד לגבייהו
רבי יוחנן הוא היחיד שסובר שאף במקרה האחרון במשנה הגט פסול לגמרי ואינו פוסל את האשה מכהונה - ולא כמובא ברמב"ם.
5.1
ושמואל דאמר אף ראשון פוסל יחיד הוא
שמואל הוא היחיד שסובר שאפילו במקרה הראשון פסולה לכהונה [כאילו שמדובר בגט מספק].
5.2
ולגבי אמצעיים אף על גב דרב ושמואל ס"ל דפסלי כיון דרב אסי וזעירי ור' יוחנן ס"ל דלא פסלי הלכה כרבים והילכך לא פסל אלא אחרון בלבד.
בשני המקרים האמצעיים יש שלושה אמוראים שסוברים דין זהה - שהגט פסול ולא פוסל מכהונה - - כנראה כמובא ברמב"ם.
5.3
וא"ת א"כ היה לרבינו לפסוק באחרון דפסול דהיינו מד"ס ואם נשאת לא תצא ושאר דינין המבוארים בפ"י ולמה פסק הרי זו ספק מגורשת דהיינו אם נשאת תצא והולד ספק ממזר ושאר דינין המבוארים בפ' הנזכר.
והוא מקשה על הרמב"ם: לפי המבואר בסעיף 5 לעיל הרמב"ם היה צריך לפסוק במקרה הרביעי - בסעיף 2.3 לעיל - כבשאר המקרים, שהגט פסול אבל לא פוסל מכהונה, וגם שאם נשאת לא תצא - כבדין הכללי של גט פסול מדרבנן, ואילו הרמב"ם פסק שהיא ספק מגורשת שמשמעותו היא שאם נשאת תצא והבנים יהיו ספק ממזרים!
5.4
כדי ליישב את הקושיה לעיל הוא מקשר את דינו של הרמב"ם - במקרה הרביעי במשנתנו - לדין ברירה כמובא בגמרא עצמה:
י"ל דכיון דקי"ל דבדרבנן יש ברירה כדאיתא בפרק משילין (ביצה דף ל"ח) משמע דמאי דאמרינן דבדאורייתא אין ברירה היינו משום דלחומרא אין ברירה אבל לקולא ודאי לא אמרי' דאין ברירה
הערה: בסוגייתנו יש דיון נרחב בעניין "יש ברירה" או "אין ברירה". אבל הוא מסתמך על סוגיה אחרת, שמשמע ממנה שנקבע להלכה שבדיני דרבנן פוסקים "יש ברירה", ובדיני דאורייתא [כמו בגט] פוסקים ש"אין ברירה" - לחומרא, אבל לקולא כן אומרים "יש ברירה".
לפיכך אמר לסופר לאי זו מהם שארצה אגרש בו וכתב הסופר על דעת זו וגירש אחת מהן הרי זו ספק מגורשת +כך הם דברי הר"ן וכ"כ בשמו הב"י+
כיון שהמקרה הרביעי קשור לדיני ברירה, לכן הרמב"ם פוסק ש"אין ברירה" לחומרא, ולכן היא "ספק מגורשת".
5.5
ואף על גב דאמרו כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון אפ"ה אחרון לאו פסול לכהונה בלחוד הוא אלא הרי זו ספק מגורשת וכדכתבינן:
הוא מיישב את לשון הרמב"ם - ספק מגורשת - עם לשון המשנה "פסול לגרש בו".
6.
הערה לסיכום: הדף הנוכחי בגמרא הוא יסודי בהלכות "יש ברירה", אבל מדברי ה"כסף משנה" נראה לכאורה שהפסיקה הסופית בדיני ברירה היא על פי סוגיות אחרות. אולי הוא סובר שסוגייתנו נערכה בידי חכמים קדומים ל"עורך הגמרא".
