שְׂפָתַיִם יִשָּׁק
גיטין ט ע"א
"והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שקילס רבי יוסי את רבי שמעון, הלכה כרבי מאיר; דתניא: כשנאמרו דברים לפני רבי יוסי, קרא עליו המקרא הזה: (משלי כד, כו) שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים".
מה פירוש המילה יִשָּׁק בפסוק זה?
רש"י פירש כאן: "שפתים ישק - ראוי הוא לנשק". וכן פירש במשלי: "ראוים כל שפתים לנשקו".
לפיכך פירוש הפסוק הוא: [כל בעל] שְׂפָתַיִם יִשָּׁק [לשפתיו של] מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.
כפירוש זה שמדובר בנשיקת חיבה מבואר במסכת כלה רבתי פרק ג הלכה טו:
"ומה בין וישק לוינשק, וינשק בכל הגוף, וישק בפה, ומנא לן דהכי, דכתיב שפתים ישק משיב דברים נכוחים".
וכן מצינו במסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק יב:
"דבר אחר, אם עמלת בתורה בעולם הזה סוף להיות שפתותיך מתנשקות לעתיד לבוא שנאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים".
כלומר שמנשקים למשיב דברים נכוחים. אלא שהשפתיים שבפסוק אינם של המנשקים כפירוש רש"י במשלי, אלא של המנושק, וכפירוש המלבי"ם במשלי: "שפתים אלה יקבלו נשיקות, כי כולם אוהבים אותם".
פירוש אחר פירש תוספות כאן: "שפתים ישק משיב דברים נכוחים - כשאדם אומר דברים נכוחים אותם שסביבותיו משיקין שפתותיהם זו לזו ששותקין ואין יודעים מה להשיב".
לפיכך פירוש הפסוק הוא: [את ה] שְׂפָתַיִם [של מתווכחיו ישיק זו לזו,] מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים.
כשנאמרו הדברים לפני רבי יוסי לא היה שם רבי שמעון לנשקו, לכן סברה היא שכוונת רבי יוסי היתה שאין לו מה להשיב על הדברים.
בדומה למשמעות זו נמצא באלפא ביתא דרבי עקיבא נוסחא א':
"באותה שעה נפתחו לו למשה דלתי דבור ופתחי שיחה והיה משה מוצא פתחון פה ומענה לשון יותר מכל באי עולם שנאמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים".
ודומה לזה בילקוט שמעוני פרשת דברים רמז תשצז.
כלומר שאותן השפתיים שהיו מגמגמות ונושקות זו לזו החלו להשיב דברים נכוחים.
עוד יש לפרש כפי הפסוק בבראשית מא, מ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי.
ופירש רש"י: "ישק – יתזן (מתוך תרגום אונקלוס; ובתרגום יונתן: יתזינון), יתפרנס. כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו (לעיל טו, ב) ובן משק ביתי, וכמו (תהלים ב, יב) נשקו בר".
שכיון שמשיב דברים נכוחים, הכל ניזונים ולמידים ממנו.
ולפיכך פירוש הפסוק הוא: [על פיו של בעל] שְׂפָתַיִם מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים – יִשָּׁק כל עמי.
