אלף בית רש"י
דיוק וחידוש ברש"י
גיטין דף כ
עמוד ב
רש"י ד"ה דמעורה. מעורה במקצת שהיו בו אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה:
עיין בתוספות ד"ה לא צריכא דמעורה. מכאן מדקדק ר' יצחק בר מרדכי דאין צריך בגט שתהא כל אות ואות מוקפת גויל מארבע רוחותיה כדאמר הכא דמעורה ור''י אומר דאין מכאן ראיה דהא דקאמר דמעורה היינו רגל ך' של שיטה עליונה בט' של שיטה שתחתיה או ראש ל' בה' או בח' שלמעלה הימנה ומ''מ נראה לר''י דאין צריך ראיה להכשיר דדוקא בס''ת תפילין ומזוזות בעינן שיהו האותיות מוקפות גויל כדאמר בפרק הקומץ (מנחות דף לד.) משום דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפי' ספר ודיו לא בעינן בגט דספר דכתב בגט לספירת דברים הוא דאתא (לקמן כא:):
מדבריהם נראה שעירוי הוא על ידי אות ארוכה מהאותיות הבאים בסופי תיבון כגון כ"ף פשוטה או נו"ן פשוטה הנכנסים לחלל אות שבשיטה שתחתיהם כגון בטי"ת, או אות למ"ד הנכנסת בחלל אות שבשיטה שמעליהם, אבל מדברי רש"י משמע שכל תיבה ותיבה כותב את האות הראשונה גדולה יותר וממילה נכנס חלק מהאות לתוך חלל שבין שאר האתיות הגדולות יותר שבראש כל תיבה, ועל כן רש"י מסביר דזה נקרא מעורה במקצת שאינו נכנס ממש לתוך האות שבשיטה האחרת שזה עירוי ממש, וכעין זה נוהגין להלכה שבכל שיטה יהיה למ"ד שהוא"ו שעליה זקוף עד כנגד נו"ן שיורד משיטה שמעליה ומדקדקין בכל שיטה לכתוב נו"ן ולמ"ד ואם אין בשם האשה או הבעל ואביהם למ"ד או נו"ן מסדרים את הגט באופן שמנוסח הגט יהיה למד או נו"ן והיכא דאי אפשר מגדילים אות אחרת כדברי רש"י.
