אלף בית רש"י
דיוק וחידוש ברש"י
גיטין דף יח
עמוד א
רש"י ד"ה עסוקים באותו ענין הוו. מכתיבה עד חתימה ואפי' בשאר שטרות כשר: לא שנו. דשטרות הנכתבים ביום ונחתמים בלילה פסולים: אבל עסוקים באותו ענין. כיון שהעדים מזומנים לחתום אלא שבעל כרחם צריכים להמתין עד שיסיים הסופר את השטר אע''ג דאיתרמי ליה חתימה לאורתא: כשר. שהרי משעת כתיבה נמי אית ליה קלא:
בד"ה הראשון עסוקים באותו ענין כתב רש"י בקצרה מכתיבה עד חתימה וכו' ובשני אבל עסוקים באותו ענין כתב רש"י באריכות ושהעדים בעל כרחם נשארים עד סיום הכתיבה כדי שיחתמו.
ונראה שההסבר לכך שהראשון מדבר בענין כתובה ושם אפילו שיש עיכוב נוסף ולאו דווקא בתהליך הכתיבה אלא שנעצרו בין הכתיבה לחתימה מסיבות שונות ג"כ נקראים עסוקים כי מדובר פה ככל הנראה בשעת החתונה כפי שסופר שידעו כולם שבכתובת רב חייא בר רב התעכבה החתימה, (בזמנינו שהכתובה נכתבת לפני קידושין - אירוסין בזמנם, צריך שבכתובה יהיה כתוב באותו יום של החופה, משא"כ בזמנם שהכתובה נכתבה לאחר קידושין לקראת יום הנישואים שכבר נתחייב לה כתובתה,) אבל בד"ה השני רש"י מדבר על שאר שטרות וע"כ היות והעדים הוזמנו לשם לחתום אז הם מתעכבים עד סיום הכתיבה, ורש"י כתב בעל כרחם כי היות והם הוזמנו ובאו אז הם מתעכבים כבר לחתימה, אמנם בגט הרי שהעיכוב הוא ודאי בע"כ שהם צריכים להיות בשיטה הראשונה ולחכות לסיום לחתימה, אבל בכתיבת שטר רגיל הם לא צריכים להיות בשעת הכתיבה.
עוד נראה לדייק בדברי רש"י שכבר בד"ה הראשון ציין ואפילו בשאר שטרות כשר, כי לשיטת רש"י אין חילוק וכל השטרות גם שטרי קנין הדין כך כי העסוק בכתיבה וחתימת השטר נחשבים להמשך אחד ודלא כר"ן שסבר שרק בשטרי הלוואה הדין כך ותמה על הרמב"ם שלא פוסק כך, ע"ש .
