סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 957

"ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה"

גיטין לג ע"א

תוס' מקש', ידוע לנו שנזיר יכול להשאל אצל חכם על נזירותו וע"י פתח עוקר החכם את הנזירות למפרע, עד כדי כך שהתבאר במס' כתובות שאם אותו אדם ישא אשה ויאמר בשעת הקדושין בתנאי שלא נדרתי מימי, אם בשעה שהוא קדש את האשה הוא כבר נשאל על נדרים שנדר הקדושין קדושין, היות וחכם עוקר את הנדרים למפרע, ואנחנו מתייחסים אליו כאילו לא נדר מעולם, מעתה שואלים התוס' במס' גיטין קושי' עצומה, אנו יודעים שכדי להלקות אדם חייבים להתרות בו, ונוסח ההתראה הוא: יודע אתה שישראל אתה ובן ברית אתה ואם תחטא תתחייב מלקות, והוא אומר אעפ"כ אעשה כך. והיות ונפסק שהתראת ספק אינה התראה נמצא שכל נזיר שאנו מתרים בו ואומרים אם תשתה יין תלקה התראה זו מוטלת בספק, יוכל הנזיר לשתות יין ואח"כ ללכת לחכם ולשאול על נזירותו ושוב לא ילקה. תוס' עונים שאין זו התראת ספק מפני שרק מיעוט שאינו מצוי שנזיר למרות ששתה יין ילך להשאל על נזירותו.

הגאון רע"א בחדושיו על מס' גיטין שואל על דברי תוס' אלה קוש' עצומה, מדברי תוס' משתמע שאילו היינו סבורים שהתראת ספק שמה התראה שוב לא קשה מידי, וכל הקוש' התבססה על כך שהתראת ספק לא שמה התראה וכיון שכך לא ניתן להתרות בנזיר, כיצד נתרה בו אם תשתה תלקה אין אנו מסוגלים לומר כך בוודאות, הוא יכול לשתות ולא ללקות ע"י שאלה לחכם. ואם נאמר שהתראת ספק שמה התראה לשיטתו של רבי יהודה, שוב לא קשה קוש' התוס' למרות שיש כאן התראת ספק. מ"מ ניתן להלקות גם על התראת ספק.

שואל הגרע"א והרי לכאורה גם אם התראת ספק שמה התראה עדיין יש מקום לשאול, אנו יודעים שאסור להלקות יהודי כאשר הוא חף מפשע יש בזה ל"ת של "פן יוסיף". מעתה אפ' אם נאמר שהתראת ספק שמה התראה, ניתן להקשות, כיצד מותר לב"ד להלקות נזיר ששתה יין, נניח שההתראה היא טובה, אבל הרי בהחלט יתכן שאחר המלקות יסור הנזיר אל החכם וישאל על נזירותו ואז מתברר למפרע שהמלקות ניתנו בטעות, האדם ששתה יין לא היה כלל וכלל נזיר, חכם הרי עוקר את הנזירות למפרע נמצא שהלקנו אדם חף מפשע, כל הכאה והכאה הריהי לאו מדאורייתא, מדוע א"כ נזקקו תוס' להשתמש בטעם של התראת ספק, המלקות עצמם עומדות בשאלה גדולה כיצד יכולים הדיינים לפסוק מלקות לנזיר ששתה יין כל עוד יש חשש שהנזיר יגש אח"כ לחכם וישאל על נזירותו. רבים מהאחרונים מיישבים את קושייתו של רע"א, מפורסמת ביותר תשובתו של הגאון רבי שמעון שקופ בספרו "שערי יושר" זה ברור שכאשר אדם נשאל על נדרו או על נזירותו אנו מתייחסים אל אותו אדם כאילו לא נדר או לא נזר מעולם, כפי שמוכח מהמשנה בכתובות. אבל כל הגדר של חכם עוקר את הנדר למפרע אינו אלא לדברים כאלו שהנ"מ בהם היא לדברים שמשעת השאלה והילך, אדם שנדר ונשאל לחכם ואחר שאלתו לחכם הוא קדש אשה על תנאי שלא נדרתי מעולם, הרי הנדון העומד בפנינו הוא משעת השאלה לחכם והילך, כל נ"מ דינית שתהיה משעת השאלה והילך אנו נתייחס כאילו מעולם לא היתה נזירות, אבל עד שעת השאלה כל זמן שהשאלה עדיין לא התבצעה אין אנו צריכים להתייחס למצב של שאלה לחכם, משום שגם אם תתבצע שאלה לחכם, תכריע השאלה רק מדברים כאלו שיש להם נ"מ משעת השאלה והילך, ולא לדברים שהיו קודם לשעת השאלה, וכהסברתו של רבי שמעון שקופ, חכם עוקר הנדר למפרע מכאן ולהבא, כל שאלה של מכאן ולהבא תהיה ההתייחסות של החכם ביחס למלקות שהוא אמור לקבל, אם לא תהיה לנו בעיה עם ההתראה, המלקות בעצמם מגיעות לו בדין, משום שהוא עכשיו נזיר, נכון שכאשר הוא נשאל בעתיד על נזירותו אנו נתייחס כאילו הוא לא נזר מעולם, אבל אנחנו נתייחס כאילו לא נזר מעולם אך ורק לדברים כאלה שיש בהם נ"מ משעת השאלה ולהבא, המלקות עצמם ניתנו ביושר ובצדק, אין כאן הכאת אדם חף מפשע משום שעד שעת השאלה היה האדם נזיר גמור, ולמרות שאם הוא יקדש אשה אחר השאלה אנו נאמר שהוא מעולם לא היה נזיר, זאת אך ורק משום שאנו דנים על מצב של מכאן ולהבא, דברים שאנו דנים ביחס למפרע, כל עוד לא היתה שאלה האדם הוא נזיר גמור, ולכן מוסברים היטב דברי התוס' אם לא הבעיה של התראת ספק ניתן להלקות נזיר, רק אם אנו חייבים להתרות את הנזיר ולומר לו דע שאם תשתה יין בוודאי תלקה, התראה זו התראת ספק היא, הוא יכול בהחלט לשתות יין ולפני המלקות ללכת לשאול אצל חכם, ואז ברור שכבר לא ניתן להלקות אותו, שהרי ברגע שהוא נשאל לחכם שוב הוא אינו נזיר למפרע, ואם הוא נשאל קודם המלקות, שוב לא ניתן להלקות אותו ונמצא שההתראה היתה התראת ספק, אבל לולא הבעיה של ההתראה אפשר להלקות נזיר ששתה יין כל עוד לא נשאל על נזירותו.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)