הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"משמיה דרב"; "והלכתא"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין יג ע"א-ע"ב
מתני'. האומר תנו גט זה לאשתי, שטר שחרור זה לעבדי, ומת - לא יתנו לאחר מיתה;
תנו מנה לאיש פלוני, ומת - יתנו לאחר מיתה.
גמ'. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא, שצבורין ומונחין בקרן זוית.
במאי עסקינן?
אילימא בבריא, כי צבורין מאי הוי? הא לא משך!
ואלא בשכיב מרע, מאי איריא צבורין? כי אין צבורין נמי,
דהא קיי"ל דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו!
מבנה הגמרא:
1.
מתני'. האומר תנו גט זה לאשתי, שטר שחרור זה לעבדי, ומת - לא יתנו לאחר מיתה;
תנו מנה לאיש פלוני, ומת - יתנו לאחר מיתה.
ברישא מדובר לגבי גט אשה ושטר שחרור [דומה לדיני עריות].
1.1
בסיפא מדובר לעניין הקניית ממון.
2.
גמ'. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא, שצבורין ומונחין בקרן זוית.
לפי דברי רב יצחק בר שמואל בר מרתא רב מצמצם את הדין בסיפא רק למקרה שהממון הנקנה מזוהה ונמצא במקום מוגדר.
2.1
רב יצחק בר שמואל בר מרתא -
אמורא בבלי בדור השני - השלישי. אביו רב שמואל בר מרתא, היה בן דודו של רב.
רב יצחק היה תלמידו המובהק של רב (חולין דף ק"ו ע"ב – ולא מצאתי שם, וצריך להיות פסחים דף ק"ו ע"ב]).
גם אביו רב שמואל בר מרתא קיבל מרב (פסחים דף קי"ג ע"ב). אחר פטירת רב, היה לתלמידו של רב הונא (כתובות דף כ"א ע"ב).
ישב גם לפני רב כהנא ב' (נדה דף כ"ו ע"ב) ולפני רב נחמן (חולין דף ל"ה ע"א).
ר' זירא היה תלמידו (חולין דף ל' ע"ב). כן קיבלו ממנו: ר' אבא (כתובות דף כ"א ע"ב) ורבה בר בר חנה (גיטין דף כ"ח ע"א).
אם רב יצחק בר שמואל היה תלמידו של "רב" מדוע הגמרא מנסחת "אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב" ולא "אמר רב יצחק בר שמואל אמר רב", שמתאים יותר במימרא שאומר תלמיד בשם רבו [שזוהי הנחת יסוד אצל כל בעלי הכללים]. ואולי הוא אמנם היה תלמידו [המובהק] אבל את המימרא הספציפית הזאת הוא לא שמע מ"רב" [רבו] באופן מפורש אלא מתלמיד אחר של "רב" ואז נמצאים הביטוי "משמיה" [לפי בעלי הכללים].
2.2
או אפשר לומר: [אני חוזר על מה שכתבתי פעמים רבות] הביטוי "משמיה דרב..." בא ללמדנו שאותו תלמיד [ולא משנה באיזה דור היה חי] אימץ לעצמו את שיטת אותו חכם שאמר משמו!
נראה לי שלנ"ל יש משמעות לגבי ההמשך בגמרא!
3.
הגמרא "מנתחת" את הצמצום של "רב" - "והוא שצבורין...":
במאי עסקינן?
אילימא בבריא, כי צבורין מאי הוי? הא לא משך!
ואלא בשכיב מרע, מאי איריא צבורין? כי אין צבורין נמי,
דהא קיי"ל דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו!
כלומר, אין משמעת ל"צבורין".
3.1
איפה נקבע - "קיימא לן" ["קיי"ל"] - הכלל של "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דמו"? ביטוי זה 3 מופעים בש"ס בלבד! כנראה שהמקור הוא קדום, לפני "רבי" - ראה להלן במסכת גיטין דף טו.
4.
לא מקבלים את "אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב..." באופן פשוט, אלא יש להוסיף אוקימתא. כנראה שאותו אמורא לא דייק בשם רבו - "רב", ומתאים לדברינו לעיל בסעיף 2.1.
5.
רב זביד מסביר את דברי "רב":
א"ר זביד: לעולם בבריא, וכדרב הונא אמר רב,
דאמר רב הונא אמר רב: מנה לי בידך תנהו לו לפלוני, במעמד שלשתן - קנה.
"רב זביד" היה תלמידו של רבא, והיה תלמיד גם של אביי. הוא מסביר בסוגייתנו את דברי "רב" על סמך הלכה אחרת של "רב" עצמו.
5.1
רב זביד מעמיד את דברי רב שנאמרו לעיל בסעיף 2 גם "במעמד שלשתן" - שמדובר בפקדון ו"בצבורין" - רש"י.
6.
גם רב פפא - כמו רב זביד היה תלמידו של רבא והוא מסביר את דברי "רב" באופן שונה:
רב פפא אמר: לעולם בשכ"מ, וכאידך דרב,
דאמר רב: שכ"מ שאמר תנו מנה לפלוני מנכסי, מנה זה - נותנין, מנה סתם - אין נותנין, חיישינן שמא מנה קבור קאמר.
דברי רב לעיל בסעיף 2 שבמשנה מדובר דווקא ב"צבורין" מדברים דווקא ב"שכיב מרע", שרק ב"צבורין" תקף הכלל ש"דברי שכיב מרע ככתובין ומסורים דמי".
7.
עד כאן רב זביד ורב פפא הוסיפו אוקימתות והסבר לדברי רב הבסיסיים לעיל בסעיף 2 - בהסברו למשנתנו.
ונדגיש: כל שלושת האמוראים בסוגייתנו הסבירו את דברי "רב". רב זביד ורב פפא הסבירו את דברי רב שהובאו על ידי "אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב" - לעיל בסעיף 2 - על ידי פרשנותם על סמך הלכות אחרות של "רב".
ומתאים להסבר לעיל בסעיף 2.1.
7.1
כנראה שכל שלושת האמוראים - תלמידי "רב" - הסבירו את משנתנו על סמך הלכות שונות ששמעו מ"רב" [ראה למשל לעיל בסעיף 6: "וכאידך רב"]. אבל שלושתם לא שמעו/קיבלו במסורת מ"רב" הסבר "שלם" על משנתנו!
8.
והלכתא: לקבורה לא חיישינן.
ההלכה לא כמו ההלכה של רב שהביא רב פפא, שרק אם אמר "תנו מנה זה..." תקף הכלל "דברי שכיב מרע...", אלא גם אם אמר "סתם": "תנו מנה לפלוני" תקף הכלל.
8.1
נראה לי שלפי זה יוצא שדברי "רב" שהובאו על ידי רב פפא נדחים וממילא לא צריך צבורין.
9.
רב פפא מאי טעמא לא אמר כרב זביד?
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף יג עמוד ב
קסבר רב פפא: כי אמר רב - לא שנא במלוה ולא שנא בפקדון.
הגמרא מסבירה מדוע רב פפא לא מסביר כרב זביד - כי הוא סובר שרב דיבר גם על מלוה ולא רק על פקדון - בדין של "מעמד שלושתן". ובמלוה לא שייך "צבורין", ולכם לא יתכן שרב הסביר כך את משנתנו.
10.
הגמרא מסבירה מדוע רב זביד לא מסביר כרב פפא:
רב זביד מ"ט לא אמר כרב פפא? לא מיתוקמא מתני' בשכיב מרע.
ממאי? מדקתני: האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי, ומת - לא יתנו לאחר מיתה;
טעמא דמת, הא מחיים - נותנין,
טעמא דאמר תנו, הא לא אמר תנו - אין נותנין,
ושכיב מרע אע"ג דלא אמר תנו - נותנין,
דתנן, בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי - הרי אלו יכתבו ויתנו,
חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא,
רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.
לפי התנא רבי שמעון שזורי אין להעמיד את משנתנו במתנת שכיב מרע, שהיתה הבסיס להסבר רב פפא.
11.
מתקיף לה רב אשי: ומאן נימא לן דמתני' רבי שמעון שזורי היא? דלמא רבנן היא.
רב אשי "מקשה" בלשון "מתקיף": יתכן שמשנתנו סוברת כ"רבנן" במשנה שהובאה בסעיף 10, וממילא יש מקום להסברו של רב פפא, שמשנתנו מדברת במתנת שכיב מרע.
11.1
מדוע רב אשי הדגיש "מתקיף", הרי אפשר היה לפתוח בלשון דחיה רגיל כמו "דלמא..." [כמובא באמת בסוף המשפט בדברי רב אשי]!
11.2
אלא יש לומר, שהביטוי "מתקיף" נועד להדגיש שיש להעמיד את המשנה דווקא כ"רבנן", מפני שעדיף להעמיד כ"רבים" ולא כיחיד. והלשון "דלמא" שמובא בדברי רב אשי מפני שרב אשי לא ידע זאת ממסורת אלא מסברא!
12.
קשה לי, מדוע ה"והלכתא" בסוגייתנו - לעיל בסעיף 8 - הובא לפני גמר הדיון בדברי רב זביד ורב פפא.
12.1
יש מי שמוכיח מזה שהפסק כאן של "והלכתא" הוא פסק מאוחר - מתקופת הסבוראים ואילך [שפיגל, מובא אצל הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמוד 200].
הרב זיני סובר שכל הסוגיה כאן היא "מאוחרת" ושובצה על ידי הסבוראים, גם בגלל הדיון בגמרא של "רב פפא מאי טעמא לא אמר כרב זביד?", ולהיפך.
12.2
אבל לענ"ד אפשר ליישב באופן פשוט: רב פפא עצמו אמר את ה"והלכתא" [אע"פ שבניגוד להסבר שלו עצמו - ראה לעיל בסעיף 8].
לפי זה יוצא שה"והלכתא" קדם ל"רב אשי" וכל הסוגיה בנויה לפי סדר כרונולגי תקין. אמנם לפי זה יש בעיה לפי מה שהבאנו לעיל בסוף סעיף 12.1
12.3
הערה נוספת: רב פפא כנראה כבר היה מ"עורכי הגמרא", ולכן כתב את ה"והלכתא"!
מצינו בש"ס 13 פעמים את הלשון "אמר רב פפא הלכתא".
אמנם לא מצינו בש"ס ביטוי ישיר של "אמר רב... והלכתא". כלומר, יש הבדל בין "הלכתא" - שלעיתים נאמרה על ידי אמורא באופן ישיר - לבין "והלכתא" - שתמיד כנראה נאמרה על ידי "עורך הגמרא"/סבוראים.
