הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מדוע רב ירמיה "נמנם"?; היו שני "רב הונא"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

גיטין יא ע"ב
 

גמ'. יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמיה דר' ירמיה,
ויתיב ר' ירמיה וקא מנמנם,
ויתיב רב הונא וקאמר: ש"מ מדרבנן, התופס לבעל חוב - קנה.
א"ל רב יצחק בר יוסף: ואפי' במקום שחב לאחרים?
א"ל: אין.
אדהכי איתער בהו ר' ירמיה, אמר להו: דרדקי!

מבנה הסוגיה - מבחינת "סדר הדורות":

1.

גמ'. יתיב רב הונא ורב יצחק בר יוסף קמיה דר' ירמיה,

רב הונא ורב יצחק בר יוסף ישבו לפני רב[י] ירמיה.

2.

ויתיב ר' ירמיה וקא מנמנם,

רב ירמיה נמנם! מוזכר בש"ס 3 פעמים [בסוגיות שונות]. מוזכרים בש"ס עוד כמה חכמים שהיו במצב של "מנמנם"!

3.

ויתיב רב הונא וקאמר: ש"מ מדרבנן, התופס לבעל חוב - קנה.

רב הונא אמר הלכה שנלמדת ממשנתנו - מדברי רבנן="חכמים".

4.
רב יצחק בר יוסף שואל את רב הונא ורב הונא משיב:

א"ל רב יצחק בר יוסף: ואפי' במקום שחב לאחרים?
א"ל: אין.

5.

אדהכי איתער בהו ר' ירמיה, אמר להו: דרדקי!
הכי א"ר יוחנן: התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - לא קנה;

רב ירמיה התעורר ואמר לתלמידיו שתשובת רב הונא לא מתאימה לדברי רבי יוחנן.

6.

וא"ת, משנתינו!
כל האומר תנו כאומר זכו דמי.

הסבר משנתנו לפי דינו של רבי יוחנן מובא או על ידי "סתמא דגמרא" או שזה המשך דברי רב ירמיה!

7.

תוספות מתייחס לשמות ולזיהי החכמים שנזכרים בסוגיה:

תוספות מסכת גיטין דף יא עמוד ב:

יתיב רב הונא ורב יצחק קמיה דר' ירמיה -

אר"ת דאין זה רב הונא שמזכיר סתם בכל הש"ס דאותו היה גדול הרבה מר' ירמיה ולא הוה יתיב קמיה

רב הונא בסוגייתנו איננו רב הונא - "סתם" בש"ס, שהיה "גדול הרבה מרב ירמיה", ואילו בסוגייתנו מדובר ברב הונא שישב לפני רב ירמיה - משמע שהיה תלמידו.

7.1
הוכחה נוספת לכך שלא מדובר ברב הונא "הרגיל":

ועוד דקרי להו דרדקי

ובסוגייתנו רב ירמיה קרה לרב הונא "דרדקי" [לשון זלזול], ולא יתכן שכך יכנה את רב הונא שהיה גדול ממנו בהרבה.

7.2
הוכחה נוספת לכך שלא מדובר ברב הונא "הרגיל":

שלב א:

ור' ירמיה חבירו של ר' זירא וקטן ממנו כדאמר בנדה דף כג.) בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא כו' עד כאן הביאו רבי ירמיה לר' זירא לידי גיחוך ולא גחך

מוכח מכמה סוגיות שרב ירמיה היה קטן מרב[י] זירא,

שלב ב:

ור' זירא תלמידו של רב יהודה כדאמרינן דהוה מישתמיט מרב יהודה משום דבעי למיסק לארץ ישראל

ורב[י] זירא היה תלמידו של רב יהודה,

שלב ג:

ושמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לו לרב הונא כדאמר בריש פירקין (גיטין דף ה.) בעא מיניה שמואל מרב הונא ב' שהביאו גט כו'
ובחולין פ"ק (חולין דף יג.) בעא מיניה שמואל מרב הונא מניין למתעסק בקדשים כו'.

ושמואל היה רבו של רב יהודה והיה צעיר מרב הונא, שהרי מובא בגמרא בכמה מקומות ששמואל היה שואל שאלה מרב הונא.

7.3

מוכח מכל הנ"ל שבסוגייתנו מדובר ברב הונא מאוחר שחי אחרי רב ירמיה.

8.
ראה ב"מנחת יהודה", על גיטין דף ה, שמסביר, ששמואל הוא זה שהיה רבו של רב הונא ולא להיפך, וכוונת הגמרא בביטוי "דבעא מינה שמואל מרב הונא" – לא כתלמיד לפני רבו, אלא להיפך, שמואל – רבו – רצה לבחון את תלמידו – רב הונא.

ב"מנחת יהודה" אומר להיפך, שמדובר ברב ירמיה "מוקדם" שחי לפני רב הונא "הרגיל", אבל קשה לי, שהרי גם רב יצחק בר יוסף מוזכר בסוגייתנו יחד עם רב הונא והוא היה תלמידו של רבי יוחנן - ראה בסעיף הבא:

9.
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב יצחק בר יוסף
רב יצחק בר יוסף -

אמורא בדור השלישי - הרביעי.
תלמידם המובהק של ר' ירמיה (חולין דף מח / מ"ח ע"א), ורבי אבהו (פסחים דף עב / ע"ב ע"א).
היה מ"הנחותי" שהעבירו את תורת ארץ ישראל לבבל, ועמד בשורה אחת עם רב דימי, רבין ורב שמואל בר יצחק (עבודה זרה דף עג / ע"ז ע"ג ע"א), ואביי סבר שהיה קטן מרבין, שרבין בר סמכא והוא אינו בר סמכא, ורבין ישנו בחזרה (מצוי כל שעה לפני ר' יוחנן) והוא אינו בחזרה (יבמות דף סד / ס"ד ע"ב). מכונה גם יצחק סומקא (שם). מסר משום ר' יוחנן (שבת נ"ח ע"א).

10.
הבסיס לדברי תוס' הוא, שאם חכם שואל שאלה מחברו סימן שהיה תלמידו. על כך אומר ה"מנחת יהודה" שאין זו הוכחה מוחלטת כי מצינו שאב שאל את בנו ורב שאל את תלמידו כדי לבחון את ידיעותיו.

11.
אבל יש לשאול על סוגייתנו שאלה עקרונית, מדוע הסוגיה מתארת "סיפור" שלם, הרי אפשר היה להביא את דעתו של כל חכם באופן "רגיל": "אמר רב הונא... ורב ירמיה אמר..."

12.
נראה לי להסביר לפי האמור לעיל בסעיף 10: רב ירמיה רצה לבדוק אם רב יצחק בר יוסף ורב הונא אמרו את דבריהם מכח סברא או מכח "מסורת" - מרבי יוחנן! [בתנאי שנאמר שגם רב הונא בסוגייתנו - לפי תוס' - היה תלמידו של רבי יוחנן]. ולכן רבי ירמיה "נמנם" - לא תפקד באותו רגע כרבם של שני תלמידיו!

13.
ומדוע דווקא להלכה זו יש משמעות אם היא נאמרה מכח סברא או מכח "מסורת"?

14.
מדובר על הדין "התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים" קונה או לא קונה [ואם קונה אזי מתי חלה הקניה, מיד, או רק כשיגיע לידיו].

15.
אם מדובר בסברא הרי שרשאי אמורא לחדש סברא [ולפרש כך את המשנה], אבל כנראה שמדובר על דין "חזק" שפוגע בזכויות של אדם אחר - ועל כך נצרכת תקנה מפורשת של חכמים קדמונים, ולכן מובאים דברי רבי יוחנן שלא היתה תקנה כזאת.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)