קנין אודיתא
בבא בתרא קמט ע"א
"...אי בחליפין - אין מטבע נקנה בחליפין; אי אגב קרקע - לית ליה ארעא; ...
מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי: אמאי? ולודי איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו, וליקנינהו באודיתא! אדהכי נפק אודיתא מבי איסור. איקפד רבא, אמר: קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדי לי".
קשה, הרי קי"ל: "ליכא מידי דלא רמיז באוריתא" (החיד"א בפני דוד האזינו אות ח; שו"ת חת"ס ח"ה חו"מ מד; מסכת תענית דף ט ע"א), וליכא מידי דלא רמיזא במתניתין (מסכתות עבודה זרה דף סח ע"א; תענית דף כא ע"א; כתובות דף סט ע"ב). ובירושלמי אמר רבי זעירה בשם רבי אלעזר: "כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה" (מסכתות שבת פרק יט ה"א; ופסחים פרק ו ה"א). כיצד איפוא מוזכר בסוגיה קנין שאין לו שם וזכר בדברי התנאים ולא בשום מקום אחר בגמרא. וגם רבא לא ערער כלל על חלות עצם הקנין. ואדרבה, כיון שקראנו בירמיה ושנינו שהקנאה בהצהרה היא בשטר דוקא, ונלמדו מהפסוקים גם שאר הקניינים – שהם במעשה דוקא, הרי שדברים שבעל פה לאו כלום הם. ועוד, שלא נתבאר בסוגיה דבר מפרטי דיני אודיתא, ואם הקנין הוא מדרבנן כדעת קצות החושן, או מהתורה כדעת מהר"י בן לב.
ולהדיא כתב הרמב"ם בהלכות מכירה ו, ז: "המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינו ברשותו אלא על גבי קרקע, כגון שקנה הקרקע ועל גבו המעות, או שישכור את מקום המעות, כיון שזכה בקרקע בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין זכה במעות, והוא שיהיו אותן המעות קיימין כגון שיהיו מופקדין במקום אחד". ולמה השמיט קנין אודיתא המפורש בסוגיה?
ועוד קשה, היות שמקום המעות וגם הכלי שבו המעות שאולים היו לאיסור להניחם שם, למה לא הקנה לו את מקום המעות או את המקום המושאל לו לשכב שם ויחד איתו גם את המעות בקנין אגב, כמו שבמסכת מעשר שני פרק ה משנה ט הקנה רבי יהושע לרבי אלעזר בן עזריה את מקום הפירות שהושכר לו? אמנם כתב תוספות במסכת בבא מציעא דף יא ע"ב ד"ה מקומו, ששאלה ושכירות של קרקע אינן נקנות בחליפין, אך למה לא הקנה את המקום בפרוטה או בשטר?
אלא שאמרו בירושלמי: (מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ה) "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר", ואותה "אודיתא" המוזכרת בסוגייתנו הוזכרה בדף אחד נוסף בלבד בש"ס ונתפרשה שם לפרטיה, במסכת סנהדרין דף כט ע"ב:
"הודה בפני שנים וקנו מידו – כותבין...
אמר רב אדא בר אהבה: הא אודיתא, זימנין כתבינן וזימנין לא כתבינן...
ההיא אודיתא דלא הוה כתוב בה אמר לנא כתבו וחתמו והבו ליה...
ההיא אודיתא דהוה כתב ביה, דוכרן פיתגמי...".
כלומר שלא מדובר פה בקנין נוסף אלא בשטר, והאודיתא שבפני העדים מורה להם לקנות ולהקנות, לכתוב ולמסור. וכך משמע בשיטה מקובצת בשם תוספות הרא"ש: "והודאת איסור אמר אתם עדי וגם עשה לו שטר כדאמרינן לקמן נפק אודיתא מבי איסור".
ולפיכך צריך לבאר שאכן הקנה את המעות אגב מקומן כמעשה רב המפורסם של התנאים במסכת מעשר שני וכעצת הרמב"ם. והיות ולא די היה להשאיל ולהשכיר את המקום בחליפין וגם מעותיו לא היו בידו, הקנה לו את מקומן בשטר.
