|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בזמן שמצנפת בראש כהן גדול עטרה בראש כל אדם – שכרון זהוב
"אמר ליה ריש גלותא לרב הונא: כלילא מנא לן דאסור? א"ל: מדרבנן, דתנן: בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס. אדהכי קם רב הונא לאפנויי, א"ל רב חסדא, קרא כתיב: כה אמר ה' אלהים הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל, וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה? אלא לומר לך: בזמן שמצנפת בראש כהן גדול עטרה בראש כל אדם, נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול נסתלקה עטרה מראש כל אדם" (גיטין, ז ע"א).פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] רֵישׁ גָּלוּתָא [ראש הגולה] לְרַב הוּנָא: כְּלִילָא [עטרה] ששמים בראש החתן מְנָא לָן [מניין לנו] ש אָסוּר לעשות כן? אָמַר לֵיהּ [לו]: אסור הוא מִדְּרַבָּנַן [מדברי סופרים], דִּתְנַן [שכן שנינו במשנה]: בַּפּוּלְמוּס (מלחמה), כלומר, לאחר המלחמה שֶׁל אַסְפַּסְיָינוּס גָּזְרוּ איסור עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוּס (מין כלי נגינה). אַדְּהָכִי קָם [בינתיים עמד] רַב הוּנָא לְאַפְנוּיֵי [להיפנות לצרכיו], ומשיצא אָמַר לֵיהּ [לו] רַב חִסְדָּא לראש הגולה, שעד כה לא דיבר מפני כבודו של רב הונא שהיה כרבו, קְרָא כְּתִיב [כתוב נאמר] בענין זה: "כּה אָמַר ה' אֱלֹהִים הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זאת לֹא זאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבהַּ הַשְׁפִּיל" (יחזקאל כא, לא), ויש לשאול: וְכִי מָה עִנְיָן מִצְנֶפֶת אֵצֶל עֲטָרָה? הרי אינן בראשו של אותו אדם! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: בִּזְמַן שֶׁמִּצְנֶפֶת מצוייה בְּראשׁ כּהֵן גָּדוֹל כשבית המקדש קיים עֲטָרָה נמצאת בְּראשׁ כָּל אָדָם, כיון שנִסְתַּלְּקָה מִצְנֶפֶת מֵראשׁ כּהֵן גָּדוֹל נִסְתַּלְּקָה עֲטָרָה מֵראשׁ כָּל אָדָם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שיכרון זהוב שם באנגלית: Golden Henbane שם מדעי: Hyoscyamus aureus
שמות בשפות אחרות: ערבית - סַכַּראן, שַכַּראן
הנושא המרכזי: השיכרון הזהוב כמודל לנזר על מצנפת הכהן הגדול
בין בגדי הכהונה הופיע פריט לבוש המיועד לכיסוי ראש ונקרא בשמות "מצנפת" או "מגבעת". בשמות (כח ד') נאמר: "וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קדֶשׁ לְאַהֲרן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי". בפסוק זה מתייחסת המצנפת לכלל הכהנים אך מהמשך (שם, מ') הפרק ניתן להסיק שבני אהרון חבשו "מגבעות": "וְלִבְנֵי אַהֲרן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנת וְעָשִׂיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים וּמִגְבָּעוֹת תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת". שאלה שבה דנו המפרשים היא האם המצנפת והמגבעת שונות זו מזו או שהן שמות נרדפים ללבוש זהה. רש"י סבר שמצנפת ומגבעת חד הם: "מצנפת - כמין כיפת כובע שקורין קויפ"א בלעז, שהרי במקום אחר קורא להם מגבעות, ומתרגמינן כובעין" ובהמשך הפרק: "ולבני אהרן תעשה כתנת - ארבעה בגדים הללו ולא יותר כתונת, ואבנט, ומגבעות היא מצנפת וכו'". אבן עזרא חולק ומפרש: "... כי על דרך הפשט אין המגבעות כדמות מצנפת, כי המגבעות כדמות אלה שישימו הזכרים באלה הארצות על הראש, שיכסו הראש והם גבוהים. והמצנפת היא בגד דק ארוך צנוף סביב הראש לבדו. מעט תדמה לה המצנפת שיש בראש הנשים באלה המקומות, כי בארץ ישמעאל ובספרד ואפריקא ומצרים, ובבל ובאגדד, המצנפת היא על הראש מן הזכרים הנכבדים, ולא על ראש אשה". מקובל לגזור את השם "מצנפת" מהשורש צ.נ.פ והכוונה לרצועת בד הנכרכת סביב הראש. כך פירש גם הרמב"ן:
לענ"ד ייתכן ואין מחלוקת לגבי מבנה המצנפת והמגבעת אלא הדגשה שונה של המשותף והמפריד ביניהם. כתב הרמב"ם (הלכות כלי המקדש, פ"ח הלכה ב'): "בגדי זהב הן בגדי כהן גדול והם שמנה כלים ... ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו, אלא שכהן גדול צנוף בה כמי שלופף על השבר, ובניו צונפין בה ככובע ולפיכך נקראת מגבעת". על אופן הכנת המצנפת כתב הרמב"ם (שם, הלכה י"ט): "המצנפת של כהן גדול או הדיוט ארכו שש עשרה אמות וכו'". משתמע משתי הלכות אלו שהרמב"ם סבר שהן המצנפת והן המגבעת הוכנו מרצועות בד פשתן באורך 16 אמה אלא שנכרכו באופן שונה. למרות הבדל זה כתב הרמב"ם: "ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו". השיג עליו הראב"ד: "ולפיכך נקראת מגבעת. א"א אני אומר אין מעשהו של זה כמעשהו של זה. מצנפת ארוך הרבה וכורך אותו כריכות הרבה ככריכות הישמעאלים, אבל מעשה המגבעות כעין הכובעין שלנו חדין מלמעלה והן קצרין". הראב"ד הדגיש את ההבדל בהכנתן ולכן כתב "אין מעשהו של זה כמעשהו של זה". ייתכן מאד שכך הבין גם הרמב"ם שכתב לגבי המצנפת "כמי שלופף על השבר" תאור המקביל "וכורך אותו כריכות הרבה" ואילו "צונפים בה ככובע" מקביל ל"מצנפת ארוך הרבה".
רעיון זה מובא בתוספות (יומא, יב ע"ב):
מדברי התוס' עולה שלמרות הבדלי המבנה בין המצנפת והמגבעת אין הדבר נחשב להבדל משמעותי והן נחשבות ל"מין אחד". מדברי המפרשים ניתן ללמוד שהמצנפת הייתה כרוכה לרוחבהּ כאשר חלקה העליון שטוח ואילו המגבעת הייתה בצורה של קונוס צר למעלה ורחב למטה (ראו בתמונה 1. הציור לא מייצג את המציאות שהייתה במקדש אלא רק מדגים את צורת המגבעת והמצנפת). לפי חלק מהמפרשים בראש המגבעת היה כעין כפתור. המצנפת והמגבעת לא כיסו את כל הראש, אלא השאירו לכהן הדיוט מקום להנחת תפילין ואילו לכהן הגדול מקום גם לציץ ובלשון "חזקוני": "ועשית להם אבנטים ומגבעות פירש"י היא מגבעת היא מצנפת, אך של כהן הדיוט קרוי מגבעה ושל כהן גדול קרויה מצנפת, וקטנה היא מן המגבעה כדי להניח מקום פנוי לתפילין בין הציץ למצנפת".
הבדל משמעותי בין המצנפת ובין המגבעת נוכל למצוא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, שמות, תצוה כ"ח):
|
