הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קיום" שטרות - דאורייתא או דרבנן
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
גיטין ג ע"א
בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי, כדר"ל,
דאמר ר"ל: עדים החתומים על השטר - נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד,
ורבנן הוא דאצרוך,
והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן.
1.
מדברי ריש לקיש מוכח שמדין דאורייתא אין צורך ב"קיום שטרות" - "ורבנן הוא דאצרוך".
2.
רמב"ם הלכות עדות פרק ג הלכה ד:
דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי ב העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן,
אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן.
משמע מהרמב"ם שמדין תורה לא מועילה עדות העדים בחתימתם בשטר. ותקנת חכמים היא, שכן מועילה "עדות שבשטר".
3.
כסף משנה הלכות עדות פרק ג הלכה ד:
"... אך קשה לי דאמרינן בכמה דוכתי מהם סוף פרק ב' דכתובות דף כ"א) כיון דקיום שטרות דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן אלמא דמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא בעי קיום וצ"ע"
הוא מקשה על סתירה בין סוגייתנו - דעת ריש לקיש - לפסק הרמב"ם.
4.
לחם משנה הלכות עדות פרק ג הלכה ד:
[ד] דין תורה וכו'. וכבר אתה רואה קושית הרכ"מ והיא עצומה ודאי על דברי רבינו מהא דאמרינן בכולא גמ' קיום שטרות דרבנן דמשמע דמן התורה בשטר בלא קיום סגי ... [הושמט קטע]
וא"כ הודיענו במשנה דאע"ג דבגט ליכא טעמא דנעילת דלת ולא היה להם לחתום בגט מ"מ מפני תיקון העולם תיקנו שיחתמו בגט.
הערה: הוא מציין שדעת ריש לקיש היא "בכולא גמרא", כלומר, כך סוברים בהרבה סוגיות בש"ס.
הוא מבחין בין שטר רגיל לשטר גט!
4.1
הוא מסביר שיש מקרים שבהם גם לפי הרמב"ם "מהני שטר מן התורה":
... ורבינו סובר כדברי רבינו תם דמן התורה אדם שולח עדותו לב"ד וכן מהני שטר מן התורה היכא שהעדים קיימים וזוכרים העדות או שולחים עדותם לב"ד ומה שדקדק שם הטור מדברי רבינו שכתב הרי שלא העידו אלא לחתום בשטר... [הושמט קטע]
5.
ונראה לי להעיר:
הקטע בסוגייגתנו:
בדין הוא דבקיום שטרות נמי לא ליבעי, כדר"ל,
דאמר ר"ל: עדים החתומים על השטר - נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד,
ורבנן הוא דאצרוך,
והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן.
אולי אפשר לומר שכוונת הגמרא במשפט "ורבנן הוא דאצרוך" לא כהסבר המקובל - שחכמים הצריכו "קיום שטרות" למרות שמדין תורה אין צורך בקיום שטרות, אלא כוונת הביטוי "ורבנן הוא דאצרוך" מוסבת על המשפט הקודם, כלומר: "ורבנן הוא דאצרוך" "עדים החתומים על השטר - נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד".
זאת אומרת, שקבלת עדים החתומים בשטר היא עצמה תקנת חכמים - וכרמב"ם!
