אינו יהודי למינוי שיש בו שררה / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

סוטה מא ע"א

במשנה בסוטה (דף מא, א, ז, ח) מובא שאגריפס המלך במעמד הקהל קרא בתורה, וכשהגיע לפרשת המלך, וקרא "שום תשים עליך מלך מקרב אחיך... לא תוכל לשים עליך איש נכרי" בכה, וזלגו עיניו דמעות, העם כשראו זאת ניחמו אותו ואמרו לו 'אחינו אתה', הגמרא (מא, ב) מציינת שעל חנופה זו נענש עם ישראל והיה עלול להתחייב כלייה.

מדוע אגריפס לא היה ראוי למלכות? רש"י (ד"ה אגרופה) ביאר שאף שמבחינה פורמלית אגריפס היה ראוי למלכות משום שאמו היתה יהודיה, והוא היה נחשב ליהודי, אבל כיון שהוא בא מעבד, היה במינוי זה משום זילות למעמד המלך, לכן נענשו. תוספות (ד"ה אותו) תמה על דברי רש"י שאם הוא אכן היה ראוי למלכות, אלא שהיה זילותא ממעמדו, לא היו מתחייבים ישראל כלייה על כך. לכן הוא מבאר שבשונה ממשרה ציבורית רגילה, עם ישראל אינו רשאי להעמיד מלך ממשפחת עבדים, אף שאמו ישראלית, זאת משום שבפרשת המלך התורה חזרה מספר פעמים על הציווי 'מקרב אחיך'. למרות שבלתי ניתן היה להסיר את אגריפס מלהיות מלך, בכל זאת לא היה להם לנחם אותו ולומר לו 'אחינו אתה'.

כנסת הגדולה (חושן משפט סימן ז אות א) התקשה כיצד שמעיה ואבטליון שהיו בני גרים מונו כראש הסנהדרין וכנשיא, ואם כן חל איסור על מינוים? הוא תרץ שבמקרה שהמינוי מתקבל על ידי כל ישראל זה מועיל מדין 'קיבלו עליהו', ואכן גם אגריפס אם כל ישראל היו מקבלים בהתחלה את מלכותו, היה יכול להיות מלך כדין, אך לא היה הדבר כן.

תומים (ז, א) הקשה על דבריו שקבלת הציבור מועילה בדיני ממונות שהם בידם של הציבור, אך לא בדבר שהוא דיני נפשות, ולכן אם ראש הסנהדרין אינו יכול להתמנות מהדין לכך, איך מינו אותו על ידי קבלת הציבור? ולכן הוא מבאר שבאותו זמן שבו חיו שמעיה ואבטליון מלכו מלכים כשרים מבית חשמונאי כדין, וכיון שלמלך יש כח גם להרוג אנשים בדין המלך, יש לו גם כח למנות ראש סנהדרין ונשיא, שיהיה להם כח לכך. אמנם ברכי יוסף (ז, דין א אות ו) הביא רשב"ץ שתירץ שבמקרה שאין בישראל אנשים כאלו הראוים לכך מותר למנות גרים לתפקידים ציבוריים.

הציץ אליעזר (הלכות מדינה שער ד פרק ה) והרב ישראלי (תורה שבעל פה טז ועמוד הימיני סימן יב פרק ה) הביאו את דברי מאזנים למשפט שתירץ שאמנם לציבור יש כח כמו מלך, והוא יכול להחליט להרוג באופן חד פעמי אדם מסוים, וכמו כן לכן הוא יכול למנות אדם להיות ראש הסנהדרין, ולתת לו כח לדון דיני נפשות, אמנם כל מה שמועילה קבלת הציבור זה לעניין שררות אחרות, אבל התורה הקפידה שהמלך יהיה דווקא מישראל, וחזרה על כך פעמיים, וכוונתה לשלול אפשרות שעם ישראל יקבל על עצמו אדם שאינו ישראלי משני צדדיו. מה שלא שללה בשאר השררות על ישראל.

ציץ אליעזר (שם) מכריע למעשה כי אמנם נראה מכמה מהפוסקים שניתן למנות גם אדם שאינו יהודי לשררה, על ידי קבלת הציבור מכל מקום נראה מהתומים ועוד שלא ניתן ולכן יש להסתפק בזה מאוד.

אמנם, הרב ישראלי מבחין בין תפקידים שחלה עלינו מצוה למנותם כמו מלך, או ראש הסנהדרין, ועליהם צוותה התורה שיש לבחור כאלו הראויים להם לפי ההלכה כיון שהם נחשבים לשררה, ושררה נחשבת רק כזאת שהמינוי הוא משפחתי לדורות, כלומר, שהחליטו שמשפחה זו היא ראויה, והיא נחשבת יותר לעניין זה. לעומתם ישנם תפקידים כאלו שנחשבים לשליחות הציבור, כלומר, שהציבור החליט שצריך שמישהו יעבוד עבורם בעניין מסוים, והוא אכן עושה זאת, הם יכולים לסלקו בכל זמן בתנאים מסוימים, ומראש הוא נבחר לזמן קצוב, ובלי אפשרות כמובן להעביר את המשרה לזרעו, זה לא נחשב שררה, וממילא לא חלים על משרה זו דיני ואיסורי התורה שחלים על שררה. (ולגבי נושא זה ודברי הרב ישראלי עיינו עוד במאמרו של הרב יהודה זולדן בתחומין כג עמודים 348 - 357)
כעין ראיה ניתן להביא לדבריו מדברי נודע ביהודה (קמא חושן משפט א) שכתב שגם אם רחבעם הוא בן של גיורת, הרי שכיון שהוא לא מתמנה כמלך, אלא ממשיך שושלת של מלוכה שכבר התמנתה, ממילא אין איסור למנות גם אדם שהוא בן גרים, כי האיסור הוא על מינוי השררה בלבד.

לסיום נציין את דברי הרב בנדיקט (תורה שבעל פה יז) שכתב שהסיבה שנתחייבו כלייה על עבירה שנראית בעיננו קלה, היא משום שהבעייה המוצגת כאן היא חלק מבעייה כוללת שבה ההלכה כופפת את ראשה בפני הנהגת מדינה שאינה ראויה, כלומר, בזמן אגריפס חכמי ישראל, ועם ישראל לא רק שלא התנגדו למלכותו שלא הייתה על פי ההלכה, אלא קיבלו אותה כמובנת מאליה (וכפי שכתבו בתוספות) וזהו הדבר שגרם לעונש חמור כל כך לעם ישראל.

סיכום:
בעניין אגריפס נחלקו הדעות האם מינויו היה מינוי שאינו ראוי, או מינוי שאינו תקף כלל על פי ההלכה, ומכל מקום באחרונים ביארו שבמקרים מסוימים, ניתן לקבל גם בן גרים לשררה על הציבור, אך נראה מכולם שלמלך לא ניתן לקבל גם בן גרים , אם כי לדעת הנודע ביהודה, גם למלכות ניתן לקבל בן גרים, וזאת בתנאי שהוא אינו הדור הראשון למלכות.
לעניין מינוי לתפקיד ציבורי מי שאינו יהודי הציץ אליעזר הסתפק בכך, אך הרב ישראלי צידד להתיר וזאת משום שהתפקידים הציבוריים בימינו אינם תחת ההגדרה של' שררה', ולכן האיסור למנות להם איש נוכרי לא חל.