הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"והלכתא כ... ולית הילכתא כ..."; "נקטינן"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סוטה לח ע"א-ע"ב
 

אמר אביי, נקטינן: לשנים קורא כהנים, ולא' אינו קורא כהן,
שנא': אמור להם, לשנים.
ואמר רב חסדא, נקטינן: כהן קורא כהנים, ואין ישראל קורא כהנים,
שנאמר: אמור להם, אמירה
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לח עמוד ב
משלהם תהא.
והילכתא כוותיה דאביי,
ולית הילכתא כוותיה דרב חסדא.

 

1.
הביטוי "נקטינן" - בדברי אביי ורב חסדא - משמעותו שהיתה בידם מסורת לגבי הדינים שאמרו.

1.1
כדברי רש"י במקום אחר:

רש"י מסכת עירובין דף ה עמוד א:

"והאמר רב נחמן נקיטינן - מסורת מאבותינו, מנהג מרבותינו."

1.2
כוונת רש"י גם ל"מסורת" וגם ל"מנהג"?

1.3
אולי כוונת רש"י ל"מסורת אבות" שקיבלה אישור מ"רבותינו", דבר שמעיד על כך שהמסורת נכונה ולא משובשת.

2.
מדוע רב חסדא מובא אחרי אביי שחי אחריו?

3.
למעשה רב חסדא ואביי לא חלוקים. ונראה שהגמרא הבינה שמבחינת התוכן דברי רב חסדא "בנויים" על דברי אביי. אביי מדבר על מספר הכהנים כתנאי בכלל להקריא לכהנים, ורב חסדא מדבר על הקורא ["מקריא"] שחייב להיות כהן.

3.1
גם אם אין תלות "חזקה" בין שני הדברים הרי שיש לומר שהסיבה להקדמת דברי אביי לדברי רב חסדא היא להעיד לנו שהלכה כאביי - בהמשך. 

4.
הביטוי "והלכתא כ... ולית הילכתא כ..." - 2 מופעים בש"ס.

4.1
המופע השני הוא:
מסכת שבועות דף לח עמוד ב:

וכדרבא, דאמר רבא: האי דיינא דאשבע בה' אלהי השמים, נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר.
ואמר רב פפא: האי דיינא דאשבע בתפלין, נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר.
והלכתא כוותיה דרבא, ולית הלכתא כוותיה דרב פפא. הלכתא כוותיה דרבא, דהא לא נקיט חפצא בידיה; ולית הלכתא כוותיה דרב פפא, דהא נקיט חפצא בידיה.

משמע שרב פפא חולק על רבא, והגמרא מכריעה כרבא ולא כרב פפא - ולכן הביטוי שם "הלכתא כ... ולית הלכתא כ.." - מופע יחידאי בש"ס.

4.2
אמנם גם במסכת חולין דף נה יש מופע דומה אבל לא לגמרי כי שם מדובר שה"הלכתא" נאמרה על ידי אמורא.

5.
בסוגייתנו מדובר שאין מחלוקת בין אביי ורב חסדא - לעיל בסעיף 3 - ולכן גם בסוגייתנו הביטוי "הלכתא כ... ולית הלכתא כ..." - מופע יחידאי בש"ס.

6.
כבר כתבתי במקום אחר שמשמעות הביטוי "הלכתא" או "והלכתא" "נגד" ברייתא משמעותו שהברייתא משובשת, ולא שהאמורא חולק על הברייתא.

6.1
גם בסוגייתנו אביי ורב חסדא אמרו דבריהם בלשון "נקטינן", שמשמעותו מסורת - ראה לעיל בסעיף 1-1.3 - שאולי שוות ערך למקור תנאי, והגמרא קובעת - "הלכתא" - שהמסורת של אביי נכונה והמסורת של רב חסדא - "לית הלכתא" - משובשת.

6.2
ולכן חשיבות לכך, שהגמרא פוסקת גם כמי ההלכה וגם כמי אין הלכה כמותו - כפי שראינו - לעיל בסעיף 5 - מופע יחידאי בש"ס.

7.
תוספת:
גופי הלכות פרק ו - כללי אות ו' כלל רי:

והלכתא. מצינו חדש אומר הגמ' ואין רוצה לומר פסק הלכה, מגילה דף יח (דף חי ע"ב) והלכתא תפילין אין צריכין שרטוט ופרש"י ז"ל והלכתא וכו' כן הלכה למשה מסיני עכ"ל, נראה שמפרש מלת והלכתא הלכה למשה, אמנם התוס' ז"ל כתבו וז"ל תפילין אין צריכין שרטוט פירש ר"ת שכן הלכה עכ"ל, וממה שכתבו פירש ר"ת ולא כתבו פסק ר"ת משמע דפליגי בפירוש והלכתא עם רש"י ז"ל, דלר"ת ז"ל הוי כפשוטו בעלמא שכך הלכה.

ואם ירצה המתעקש לומר דפירש ר"ת רצונו לומר שפסק ר"ת כן הלכה, אף אתה אמור לו דפשיטא שכן הלכה, כיון שאומר הגמ' והלכתא, וכי בכל מקום שאומר הגמ' והלכתא צריך לפרש שכן הלכה[נד].

כלומר, בדרך כלל הכוונה היא ש"והלכתא" – זהו פסק הלכה של הגמרא [עורך הגמרא – רב אשי ורבינא?], אולם לפעמים מדובר על הלכה למשה מסיני.

7.1
ובהמשך לדברינו לעיל בסעיף 6.2-6.1 יתכן שהגמרא מיידעת שאין הכוונה בדברי אביי ורב חסדא ל"הלכה למשה מסיני".
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)