הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כללות ופרטות נאמרו בסיני"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סוטה לז ע"א
דתניא, רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד;
ר' עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני,
ונשנו באהל מועד,
ונשתלשו בערבות מואב,
ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות.
הקדמת הרמב"ם למשנה:
וכך אומרים חכמים ע"ה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. ואמרו ע"ה בבריתא וידבר ה' אל משה בהר סיני מה ת"ל בהר סיני והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני
אלא לומר לך מה שמטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני אף כל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן מסיני.
1.
הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא בסוגייתנו, אולם הוא מסתמך על דרשה בסוגיה אחרת.
1.1
אולי בגלל שהתוספת של "דקדוקיה" לא מוזכרת בסוגייתנו על ידי רבי עקיבא.
2.
בדרך כלל הלכה כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל, ומשמע שכך גם במחלוקת היסטורית כבסוגייתנו!
3.
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה אות תמא:
תמא. ענין מה שנמצא פעמים בדברי רבותינו ז"ל בתלמוד, 'דבר זה הלכה למשה מסיני'. יש להקשות,
הלא אמרו (סוטה דף לז ב; תורת כהנים פר' בהר אות א') כל התורה נאמרה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני.
בסוגייתנו - סוטה דף לז, ב - לא מוזכר "דקדוקיה" - כלעיל בסעיף 1.1
4.
המשך דבריו:
והרמב"ם בהקדמת זרעים (ד"ה וכאשר מת יהושע) ביאר זה הענין באר היטב, וזה לשונו: אבל אף על פי שהן מקובלים ואין מחלוקת בהן מחכמת התורה (הכתובה) [הנתונה] לנו, נוכל להוציא ממנה אלו הפירושים בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והראיות והרמזים המצויין במקרא.
האם הנ"ל הוא "פרטותיה" או "דקדוקיה"?
וכשתראה אותם בתלמוד מעיינים וחולקים זה על זה במערכ(ו)ת העיון, ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה להן, כגון מה שאמר במאמר הכתוב (ויקרא כג, מ) 'פרי עץ הדר', אולי יהיו רמונים או חבושים או זולתם, עד שהביאו ראיה עליו ממה שנאמר 'פרי עץ הדר', ואמר (סוכה דף לה א) ['עץ'] שטעם עצו ופריו שוה, ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר פרי הדר על כל מים.
אלו הראיות לא הביאו(ם) מפני שנשתבש עליהם הענין, עד שנודע להם מהראיות האלה.
לגבי אתרוג שהוא "פרי עץ הדר" לא פרשנות הפסוק היא המקור.
4.1
הנ"ל הובא כדי למצוא "רמז" ל"פרי עץ הדר" שהוא אתרוג.
אבל ראינו בלא ספק מיהושע עד עתה שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה, ואין בו מחלוקת,
אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש [ה]מקובל.
דוגמאות נוספות:
וכן הוא ראייתם על ההדס (שם סוכה דף לב ב), וראייתם על דיני אברים בעונש ממון (בבא קמא פג ב), והוא מה שחייב למי שהשחית אבר מאברי חבירו, וראייתם גם כן על בת איש כהן הנזכרת לשם שהיא אשת איש (סנהדרין נ ב), וכל הדומה לו, שהוא נוהג על העיקר הזה.
5.
וזה ענין מה שאמרו כללותיה ופרטותיה, רצו לומר העניינים שנוכל להוציאם בכלל ופרט, ובשאר י"ג מדות, והם מקובלים מפי משה מסיני,
כנראה שכל הנלמד מי"ג מידות מוגדר כ"פרטותיה".
ומה שנלמד מסברא בפרשנות הפסוק מוגדר כ"דקדוקיה".
5.1
ידועה המחלוקת העקרונית בין הרמב"ם והרמב"ן אם מה שנלמד בי"ג מידות נחשב "דאורייתא" רק אם חז"ל עצמם אמרו כך בפירוש שהנלמד הוא "דאורייתא".
5.2
המשך דבריו:
וכולם אף על פי שהם מקובלים מפי משה, לא נאמר בהם הלכה למשה מסיני,
שאין לומר 'פרי עץ הדר' הוא אתרוג הלכה למשה מסיני, או חובל בחבירו משלם ממון הלכה למשה מסיני, שכבר נתברר לנו שאלו הפירושים כולם הם מפי משה, ויש להם רמזים במקרא,
5.3
או יוציאו אותם בדרך מדרכי הסברא, כמו שאמרנו.
האם מה שנלמד מדרכי הסברא נלמד ממשה רבנו?
6.
מה מוגדר כ"הלכה למשה מסיני":
ועל [כן כל] דבר שאין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו, ואי אפשר (לו) להוציאו בדרך מדרכי הסברא, עליו לבדו נאמר הלכה למשה מסיני.
ובשביל זה כשאמרנו (עירובין דף ד א), שיעורין הלכה למשה מסיני, הקשו עלינו ואמרו (ברכות מא א) מפני מה אתם אומרים שהם הלכה למשה מסיני, והנה שיעורין נרמז עליהם [בפסוק] באמרו 'ארץ חטה ושעורה' (דברים ח, ח). תהיה התשובה שהוא הלכה למשה מסיני,
ואין לשיעורין עיקר להוציא אותה ממנו בדרך סברא, ואין להם רמז בכל התורה,
אבל נסמכה זאת המצוה לזה הפסוק לסימן כדי שיהא נודע ונזכר, ואינו מענין הכתוב. וזה ענין מה שאמרו קרא אסמכתא בעלמא בכל מקום שיזכרוהו, עכ"ל (הרמב"ם) דברי פי חכם חן ושפתים ישק.
7.
אפשר לומר שגם דברים שבסמכות חכמים לקבעם שהם "דאורייתא" - למרות שהם לא ממש נאמרו בסיני מבחינה היסטורית - בכל זאת יש להם תוקף של דאורייתא.
